רעם התותחים, הטילים וההפצצות חזרו למקומותינו. מזה שבועיים נמשכת המלחמה הזו וגובה מחירים כבדים משני הצדדים. מלחמה היא עסק של גברים שנלחמים בחזית. הנשים נותרות בחוסר אונים בעורף שגם הוא מותקף, מופקדות על רווחתם של הילדים, הנכדים.
מלחמות גובות מחירים נפשיים כבדים מנשים: הפחד, האימה, הטרור, חוסר האונים, הצורך לשמור על רווחתם הנפשית של אחרים בזמן שאנחנו חרדות, מבוהלות, אחוזות אימה לנוכח האזעקות, ההרג, תמונות הזוועה של ילדים נפצעים ונהרגים שני הצדדים.
מלחמה גם מפעילה מחדש בעצמה רבה טראומות קודמות. נשים רבות מתמודדות עם טראומות קודמות, וטראומת המלחמה מפעילה מחדש בעצמה רבה טראומות אלה שקשורות בתחושות של חוסר אונים, אימה משתקת וחוסר ישע.
האפשרות למתן ביטוי לתחושות הקשות, ועיבוד רגשי שלהן בתוך קבוצה תומכת של נשים שמתמודדות עם חוויות דומות, הינם בעלי ערך תירפוטי רב עצמה. חוסן נפשי משמעותו האפשרות למתן ביטוי של הרגשות והתמודדות איתם, ולא הדחקתם.
מרכז חכמת נשים נערך לתמיכה וסיוע בהתמודדות ובעיבוד של מה שעובר עלינו במלחמה הנוכחית. אנו מזמינות אותך להגיע לקבוצת תמיכה לנשים שמתמודדות עם טראומת המלחמה.
אנו מציעות 3 מפגשים קבוצתיים שיהוו מרחב פתוח ובטוח שמאפשר ביטוי של הרגשות ועיבודם באמצעות חומרי אומנות, לא נדרש ידע קודם באומנות, אלא רק לפנות את הזמן והמרחב הזה לעצמכן.
גלי לוין MA – מנחת הסדנא
בשעות הערב המוקדמות שלפני הסדנה רצנו למרחב המוגן כשהאזעקה יללה בסלולרי ובחוץ. כשעתיים לאחר מכן, ניסיתי לנהל שיחת טלפון שהופרעה כאשר בת שיחתי נאלצה לרוץ שלוש פעמים למרחב המוגן באיזור שלה. גופי, שמהווה כר לביטוי קונפליקטים מהעבר וההווה, היה בשבועות האחרונים מכווץ, נוקשה, כואב, תר אחר מרחב מוגן גם בעיניים עצומות. על מנת להרגיע אותו מעט, חיפשתי עשייה ופעולה אקטיבית.
לאחר מקלחת מהירה שבה חשבתי על כל מי שברגעים אלו חסר את הפריווילגיה הבסיסית להתקלח בשקט, נרדמתי במהירות, בורחת לתוך מפלט השינה שאיפשר 'מרחב מוגן' זמני. במקטע הקצר שבין עירות לשינה, חזר אליי בעוצמה, זכרון ילדות מגיל 6, שבו פינו אותנו הילדים והאמהות מהבסיס הצבאי בו התגוררנו, למקום מרוחק ומוגן. האבות יצאו למלחמה במטוסי הקרב, לשמור על רצף החיים שלנו, ואילו לי זכורה חווייה פסיבית ו'מובלת' מעט, שבמהלכה ירדנו מספר פעמים במהירות ונשכבנו בשוחות שלצד הדרך, במהלך הנסיעה באוטובוס שהוביל אותנו למקום מבטחים.
עם זיכרון זה פתחתי בבוקר המחרת את הסדנה. תוך כדי הקשבה לנשים המדהימות שפגשתי, חשבתי ששנותיי הרבות שזורות הפוגות של רגיעה ושקט בין מלחמות, קרבות ומבצעים צבאיים. כבת לאב טייס, צמחתי בצל המשפט: "הטובים לטייס, הטובות לטייסים". חונכתי לחשוב מגיל צעיר ביותר במונחים של קונפליקט ופיצול בין חזק לחלש, אקטיבי לפסיבי, לוחם ותומכת לחימה.
כעת, כשהתבוננתי בנשים היושבות לצידי במעגל, שהסכימו לקחת את הזמן כדי לשתף בחווייתן כנשים בתוך המלחמה, הרגשתי ברת מזל בשותפות זו של הצורך להיות אקטיבית ועושה, להתעקש על בניית 'מקום בטוח'.
בתוך ההצגה העצמית ניתן היה לשמוע מלים שחזרו על עצמן: עושה, מטפלת, מחזיקה, אוספת, מרגיעה, מארגנת. במהלך השעתיים שבהן התכבדנו במים קרירים וחיים ובעוגיות מזינות, התרחש משהו מופלא. נשים שנפגשו זה הרגע, שיתפו ברגישות, בכנות, באומץ, בחוויה האוניברסלית של דאגה לילד שבימים האחרונים הולך ומתכווץ בתוך עצמו, לילדה שחזרה להרטיב במיטה, לנערות המטופלות שמתפזרות וזקוקות לנוכחות אוספת ומארגנת, לבן החייל הנלחם במנהרות חשוכות, לנשים ערביות מוכרות בצפון הארץ, לילדים ולנשים חסרי פנים ושמות בעזה. רק לאחר ששיתפו בדאגה לאחרים, הסכימו יושבות המעגל לגעת בכאב הפרטי, בבדידות, בתחושה החשופה, בצורך לגייס כוחות על כדי להתמודד והתחושה של להיות לא מובנת.
אחת הנשים סיפרה על היותה ילדה שמקבלת מחברתה כבר בגיל צעיר בבית הילדים בקיבוץ, תפקיד ("תשמרי עליי…") וממשיכה כל חייה לשאת על כתפיה את התפקיד לשמור על האחרים סביבה. אחרת סיפרה על לידת בנה בה פרצה בבכי של חרדה מן הידיעה של משמעות גידול בן לתוך מציאות מפחידה של מלחמות בלתי פוסקות, בכי שהמיילדת טעתה להבינו כנובע מהתרגשות ושמחה. השלישית שיתפה בחווית הורות לשני בנים תאומים שהאחד לוחם בחזית והאחר תומך ומסייע לאחרים בעורף. חוויה אישית וקולקטיבית, של היות אשה במצב של מלחמה.
בהמשך עברנו לחדר השני, בו יצרנו בחומרי אמנות מגוונים ועשירים את 'המקום הבטוח' האישי. כשחזרנו לחדר עם היצירות, יכלונו לאסוף את המתנות שכל אחת מאתנו שמחה להעניק לאחרות בתוך המעגל, מתוך 'המקום הבטוח' האישי שלה. אחת המתנות החשובות היתה היכולת להחזיק ולקבל ריבוי ושוני של דעות.
לפרק זמן, הצלחנו להתכנס במרחב משותף של אמנות, מוסיקה, חוויית היות מובנת ומוגנת. כשסיימנו בהקשבה לשיר "יש לי מקום", התכנסה כל אחת לרגעים בתוך עצמה. אחת הנשים שיתפה בספקות שהתעוררו בה טרם בואה, ובכך שהיא שמחה שנתנה לעצמה את המתנה הזו שעליה היא מודה לנו במרכז "חכמת נשים".
עם יציאתן יכולתי להרגיש גם את גופי משוחרר ורגוע יותר, כביטוי למתנה שקיבלתי בעצמי מהנשים החכמות, החזקות, המפתיעות והמרגשות שלצידן הרגשתי את עצמי שלמה: גם ילדה קטנה, רכה ומפוחדת וגם אשה חזקה, אקטיבית ומתמודדת.
צרו קשר להתייעצות עימנו או קביעת פגישה עם גלי לוין, MA