פסיכולוגיה של האישה וטיפול בנשים האם הנושא עדיין רלבנטי ?

מבט אל 40 השנים האחרונות 

ד"ר ענת גור

"ברגע שפרויד הפנה את גבו למטופלות הנשים והתכחש לניסיון שלהן, הוא איבד את האמביציה שלו להבין את הנוירוזה הנשית. פרויד פנה לשכלל את הפסיכולוגיה הדומיננטית בזמנים המודרניים. זו הפסיכולוגיה של גברים. הפנטזיות האינססטואליות של הבן הזכר, התחרות העוינת שלו עם אביו, והמאבק לשלוט על הרגשות האלה ולהיכנס לתוך העולם של גברים – הפך להיות המוקד המרכזי של החקירה הפסיכואנליטית… מאחר והרבה מהתיאוריה הפסיכואנליטית מקורה בסירוב לתת תוקף לניסיון הרווח והמרכזי של נשים, זה לא מפתיע שפרויד וממשיכיו לא היו מסוגלים מעולם לפתח תיאוריה מספקת על הפסיכולוגיה של נשים ".

ג'ודית לואיס הרמן, 1981

 

לקראת יום האישה הבינלאומי יצאנו לבדוק מה קורה כיום בעולם בנושא הפסיכולוגיה של נשים והטיפול בנשים. בקרב הרבה מטפלים, כמו גם בקרב בציבור הרחב, רווחת האמונה שהבעיות של נשים ונערות נפתרו בשנות ה- 70 וה-  80 ובתקופתנו אין עוד מקום לפרקטיקות טיפול רגישות מגדר.

מצאנו כי בשנת 2007 חידש ארגון הפסיכולוגים האמריקאי ( ה APA) את קווי היסוד לטיפול בנערות ובנשים:

American Psychological Association, 2007: Guidelines for Psychological Practice With Girls and Women
.

על פי ה APA הרציונל לצורך לפרסם מחדש קווי יסוד לטיפול בנשים נבע מההערכה כי במהלך העשורים האחרונים נשים ונערות ממגוון של מוצא אתני, מעמד חברתי, אורינטציה מינית והתנסויות חיים שונות חוות שינויים דרמטיים ומורכבים בחינוך, בבריאות, בבריאות הנפשית, בעבודה, בפריון ובאמהוּת, בתפקידי הטיפול באחרים וביחסים בין אישיים. למרות שרבים מהשינויים האלה הם תוצאה של שיוויון בהזדמנויות שגדל והולך, נערות ונשים עדיין נמצאות בסיכון גבוה יותר מגברים למגוון של לחצים והפרעות נפשיות ובריאותיות.

גורמי הלחץ בחיים של נערות ונשים כוללים אלימות וקורבנות בין אישית, דימויי מדיה לא ריאליים עבור נערות ונשים, הפלייה ודיכוי, פיחות בערך (דה אבליואציה), משאבים כלכליים מוגבלים, עומס יתר של ריבוי תפקידים, הפרעות בהמערכות יחסים וחוסר שיוויון בעבודה ובשכר.

סטטיסטיקות אחרונות של בריאות הנפש מראות שנשים סובלות פי 2 יותר מגברים מדיכאון, ונערות סובלות פי 7 יותר מנערים מדיכאון. נשים שסובלות מהפלייה קבוצתית או אישית פגיעות יותר לדיכאון. נערות ונשים פגיעות פי 9 יותר להפרעות אכילה לעומת נערים וגברים. נשים פגיעות פי 2 או פי 3 יותר להפרעות חרדה לעומת גברים.

ה APA קובע בשנת 2007 כי עדיין ניצול לרעה של כוח (abuse) (לדוגמא: התעללות, אונס ואלימות פיסית) יכולים לתרום להתפתחות התנהגויות של חוסר תפקוד כמו הפרעות אכילה, דיכאון, חרדה והתנהגויות אובדניות. הפלייה כנגד נשים ונערות ממוצא אתני של קבוצות מיעוט באים לידי ביטוי בהפחתת הציפיות העצמיות, חרדה, דיכאון ויחס שלילי כלפי העצמי. באופן כללי הבריאות הפיסית והנפשית של נשים ונערות קשורה למורכבות ולשונות של גורמים כלכליים, ביולוגיים, התפתחותיים וסוציו-תרבותיים.

נשים וטיפול נפשי – סקירת ההיסטוריה

ההבנה כי ה-פסיכולוגיה מתבססת בעיקרה על מאפייני פסיכולוגיה של גברים, והבנה כי לנשים יש פסיכולוגיה שונה, שנובעת בעיקר מהאופן השונה בו מגדלים בנות ובנים בחברה הגברית, החלה בעקבות העלאת המודעות הפמיניסטית של שנות ה-60 וה-70.  קודם לכן בסיכום מאמרו הסקסיסטי על "הנשיות"  מודה פרויד כי הוא אינו מבין נשים: "אם רצונכם לדעת יותר על הנשיות למדו מניסיונות חייכם שלכם, או לכו אל המשוררים, או חכו עד שיהיה לאל ידו של המדע לתת אינפורמציה מעמיקה יותר ומגובשת יותר". (מתוך ההרצאה הנשיות, 1933). פרויד קרא לנשים פסיכואנליטיקאיות בתקופתו לכתוב על ההתנסות שלהן בטיפול בנשים, מזוית ראייה נשית. ואכן כבר בתקופתו התחילה ביקורת נוקבת מצד נשים פסיכואנליטיקאיות (לדוגמא קארן הורני וקלרה טומפסון) על החד-צדדיות של התיאוריה של פרויד, ועל זוית הראייה הגברית שלו בתיאור הפסיכולוגיה הנשית, והטיפול הנפשי בנשים. הורינ טוענת כי הפסיכואנליזה היא תוצר של הגניוס הגברי, ולכן אין תימה על האופן החד צדדי בו היא מתייחסת לנשים. ממשיכיו של פרויד,"אבות" הפסיכואנליזה, כפי שמתואר היטב בציטוט של ג'ודית הרמן, אינם מבינים נשים, ומתקשים לטפל בנשים באופן מיטיב ומותאם לצרכיהן.

הסיפור של הפסיכואנליזה על ההתפתחות הפסיכולוגית של נשים, למרות הניסיון של הורני (1970) ושל טומפסון (1971) לדון בניסיון הנשי מעדשה אחרת, היה סיפור פטריארכאלי. הפסיכואנליזה שיקפה את התרבות הגברית הרווחת השלטת. התנועה לשחרור האישה צמחה על בסיס של עדויות אישיות של נשים שמצאו את קולן כדי לדבר על ההתנסויות שלהן. החלה בחינת החיים הפרטיים של נשים אינדבידואליות, ונחשף הקשר שבין התפקיד החברתי ובין ההתנסות האישית של נשים.

יחד עם זאת נשים מתחום מקצועות הטיפול משתמשות בכלי של הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה כדי לחקור את הפסיכולוגיה של נשים. למרות העדשה הגברית שלהן מדובר בדיספלינות שנתנו מענה לאישי, לפרטי ולמשפחתי בפרטי פרטים. הפרקטיקה שלה הייתה של מציאת המילים לומר את מה שלא נאמר או לא יכול להישמע. כתוצאה מעליית הפמניזם ומהשתתפות בתהליכי העלאת המודעות החלו כותבות פסיכואנליטיקאיות ופסיכולוגיות לתעד את הפסיכולוגיה השונה של נשים (לדוגמא: ג'ין בייקר מילר, ננסי צ'ודרו, קרול גיליגן, ג'סיקה בנג'מין, לוס איריגריי, סוזי אורבך ולואיז אייכנבאום ועוד). ולהקים מרכזי טיפול בנשים ברחבי העולם המערבי (לדוגמא מרכזי הטיפול בנשים Women therapy center בלונדון ובניו יורק שהוקמו על ידי סוזי אורבך ולואיז אייכנבוים, והסטון סנטר בבוסטון שהוקם על ידי ג'יין בייקר-מילר).

פסיכולוגיה "חדשה" של האישה

הקו המנחה בהבנת הפסיכלוגיה המגדרית השונה הינו שבתוך תרבות א-סימטריות שבה האמהות מגדלות באופן כמעט בלעדי את הילדים, ושבה לאב יש כוח חברתי שונה מהכוח שיש לאם, הסוציאליזציה לתפקידי מגדר מתחילה בגילאים רכים ומייצרת מעין "קו יצור" שונה עבור בנים ועבור בנות. ה- פסיכולוגיה, בעיקר הפסיכולוגיה ההתפתחותית, תיארה את המאפיינים של הפסיכולוגיה הגברית כאילו הם ההתפתחות האנושית האוניברסאלית והרצויה. ואילו ההתפתחות הפסיכולוגית, והמאפיינים של פסיכולוגיה נשית, נתפסו כפחות רצויים ונחותים מבחינה התפתחותית ואנושית. כמובן שלדבר היו השפעות מיידיות וחמורות על הדיאגנוזות ועל דרכי הטיפול הפסיכולוגי בנשים.

ה-פסיכולוגיה מתבססת על מתן מקום מרכזי לנפרדות ולבניית הסלף במנותק מאחרים. רוב התיאוריות ההתפתחותיות מדגישות את בניית נפרדות העצמי (ה- self) כתהליך פרוגרסיבי של ספרציה-אינדבידואציה לאורך ההתבגרות והבגרות. בתוך מבנה התפתחותי כזה נשים נתפסות כנחותות וכפגומות משום שהתפתחות הזהות הנשית, בשונה מהתפתחות הזהות הגברית, מתרחשת בהקשר של יחסים מתמשכים עם האם. הסלף הנשי נבנה כסלף בתוך יחסים (self in relation).

תיאורטיקניות פמיניסטיות כמו ננסי צ'ודרו, קרול גיליגן, ג'סיקה בנג'מין וג'יין בייקר-מילר הראו כיצד התפתחות הזהות המגדרית הן של בנים והן של בנות נקבעת בקשר המוקדם של הילד/ה עם האם, שהיא ההורה המרכזי בתרבות הגברית. על מנת לפתח את הזהות המגדרית שלו הבן הקטן צריך להיות שונה מאימא, נפרד ממנה. להיות גבר משמעותו להיפרד מאימא ולהדגיש את השונות של הבן הקטן מההורה המרכזי בחייו – אימו. על מנת להיות גבר הבן הקטן צריך להיות דומה לאבא, אולם האב הוא "ההורה החסר" משום שאבות עדיין אינם לוקחים חלק משמעותי בגידול הילדים הרכים. מה שנותר לבן הקטן הוא הצורך בבניית נפרדות מהאם ופיתוח הזהות הגברית בתוך אוטונומיה ואינדבידואציה מהאם. אלה הופכים להיות מרכיבים משמעותיים בהתפתחות הזהות הגברית.

כדי לפתח את הזהות הנשית הבת הקטנה ממשיכה להיות בקשר הדוק ללא ספרציה מהאם. על מנת להיפך לאישה הבת הקטנה צריכה להידמות לאימה.  לכן הקשר בין אימהות ובנות ממשיך להיות הדוק. לעיתים הדוק מידי, ללא אפשרות מספקת לפיתוח תחושת נפרדות ועצמאות.

המודל של "סלף בתוך יחסים" מדגיש את ההשפעה החיובית של הדיאדה אם – בת על הסלף של נשים. יחסי אם בת תורמים לבניית סלף יותר מקיף, רחב, או שלם, לעומת הסלף עם יותר גבולות, או הגבלות, שמעודדים את הבנים לפתח בגילאים מוקדמים. המודל הזה מדגיש במקום ספרציה ואינדבידואציה בנפרד מאחרים – שזה המודל הגברי – את חשיבות הדיפרנציאציה בתוך יחסים, או אינטרסוביקטיביות הדדית, או "agency within community".

טיפול מומחה לנשים

לתפיסות התיאורטיות על התפתחות האישיות יש השלכות מיידיות על טיפול. לכן כל זמן שה-פסיכולוגיה נשענת בלעדית על המודלים הגבריים של ההתפתחות האנושית נשים אינן יכולות לקבל טיפול הולם שמתאים לצרכיהן, טיפול שמדבר בשפה הפסיכולוגית של נשים, ואינו ממקם אותן בעמדת נחיתות.

צורות חדשות של טיפול פותחו בתגובה לכישלון של נשים במערכות הטיפול המסורתיות. קיימים כיום מודלים חדשניים רבים של טיפול בנשים שמתבססים על ההבנות התיאורטיות ביחס להתפתחות הזהות הנשית, ועל ההבנות הפרקטיות ביחס למשמעות החיים של נשים בתוך חברה שהיא עדיין גברית במהותה.

קרול גיליגן השתמשה במונח "קול" כדי להראות כיצד הקול הפסיכולוגי של נשים שונה מהקול הפסיכלוגי של גברים. תירפיות שמתבססות על הקול הפסיכולוגי הגברי בעייתיות בטיפול בנשים, שכן נשים מוצאות עצמן בתוך יחסי התירפיה, בדומה לשטחים אחרים של חיהן, זרות ומנוכרות לעצמן, ונאלצות להתאים עצמן ל"קול" שאינו קולן. על מנת להתאים את הפסיכותירפיה לטיפול מיטיב בנשים – טיפול שמצליח להעצים אותן, לרפא אותן, לסייע להן לבחור, להרגיש חופשיות ולטפח את תחושת הרווחה הנפשית (well being) שלהן – חשוב להכיר את ה"קול" הפסיכולוגי של נשים, ולהשתמש בטיפול בשפה של הפסיכולוגית הנשית. תיאורטיקניות רבות פיתחו תיאוריות על התפתחות הזהות הנשית ועל הפסיכולוגיה של נשים. חשוב להכיר את התיאוריות על התפתחות הזהות הנשית ועל הפסיכולוגיה של נשים על מנת לרכוש את השפה המתאימה לטיפול בנשים.

הטיפול בנשים מהווה "מרחב מעבר" בתוכו ניתן להתנתק מהמציאות היומיומית בה אנו חיות בתוך חברה גברית, מציאות שבתוכה נשים חיות כזרות לעצמן. בתוך מרחב מעבר נשים יכולות למצוא מחדש את השפה הנשית, ולהתחבר מחדש לכוחות וליכולות האישיים.

בכל הישומים של פסיכותרפיה עם נשים מודגשת המרכזיות של יחסים בחיים של נשים, והחשיבות של יחסים בבריאות הנפשית של נשים. בנוסף קיימת ההבנה של הקשר שבין העולם החיצוני שבו האישה חייה ומתפתחת ובין עולמה הפנימי.

המודל של יחסים (Relational Model ), שמתבסס על מאפייני התפתחות הזהות הנשית טוען כי המוטיבציה המרכזית של נשים לאורך החיים אינה היפרדות ואינדיוידואציה, אלא יצירת תחושה חזקה של קשר. במערכת יחסים בריאה שמעודדת צמיחה עצמית, האישה מפתחת תחושה של הדדיות, העצמה, גילוי עצמי וערך עצמי. לעומת זאת כאשר אישה מנותקת מאחרים, או מעורבת ביחסים של התעללות, היא מתנסה בתחושות של חוסר אונים, בלבול, איבוד טעם החיים ופגיעה בהערכה עצמית. כל אלה הם קרקע פורייה להתפתחות הפרעות נפשיות. על כן, כאשר מפתחים מודל של טיפול מיטיב לנשים חיוני לספק להן סביבה של מערכות יחסים הדדיות ושיוויוניות במטרה לעזור להן להשתנות, לצמוח ולהחלים. המערכת הטיפולית חייבת לספקsetting שבו הנשים תוכלנה להתנסות במערכות יחסים בריאות עם המטפלים ועם נשים אחרות.

באמצעות מערכת יחסים פסיכותרפית חיובית האישה יכולה לזהות את צרכיה האישיים ואת צרכי התלות שלא נענו, לעבוד על הסוגיות הללו, ולעשות אינטגרציה בין צרכים של קירבה ואוטנומיה. השלבים המוקדמים של הטיפול מתמקדים בבניית אמון ופתירת בעיות ספציפיות, בשלב האמצעי נבחנות סוגיות של הטרנספרנס, והאישה לומדת להעריך את יכולותיה לקרבה ולנפרדות בתוך מערכת יחסי התרפיה, ובשלב הסופי  נעשית עבודה על הגדלת המודעות לגבולות אישיים ודיפרנציאציה מהמטפלת.

על פי המודל של תרפיית היחסים יש הדגשה של הצורך באמפטיה הדדית ויסוד של קשר טרנספורמטיבי ביחסים התרפוייטיים על מנת לסייע לאישה בתנועה החוצה מסבל שנגרם עקב ניתוק ובידוד.

הפסיכותרפיה המסורתית מובנית בתוך המודל הרפואי שמנציח את המיתוס שאדם "חולה" בא לקבל טיפול מאדם "בריא". הפגיעוּת של אחד המשתתפים (המטופל/ת) נתפסת  כמחלה והפגיעות של האחר (המטפל/ת) מוכחשת, או אינה ניראית. הכחשת הפגיעות מנציחה את השליטה, הסמכותיות וכישלון האמפטיה לאדם אחר.

על פי המודל של ה- self in relation ההנחה היא כי כל התפתחות קורית בתוך יחסים, קיימת תנועה קבועה של אנרגיה ומשמעות בין אנשים. הצורך הכי אנושי הינו הצורך להשתתף במערכות יחסים. במעבר ממודל פסיכולוגי של התפתחות עצמית (מודל "גברי") להתפתחות בתוך יחסים (מודל "נשי") אנו מנסות לעזוב שפה של מבנה ודואליזם ולעבור לשפה של תהליך. הדיאלוג ההתיחסותי מציע כי הנסיון של להיות בתוך ולמען יחסים הינו נסיון אינטגרטיבי ששני אנשים תורמים לו ונתרמים ממנו. נוצרת מערכת יחסים שבתוכה שני אנשים יכולים לצמוח ולהתפתח. המחשבה הנה כי מודעות אישית והתקשרותית, כמו גם נסיון אקטואלי של קשר של טרנספרנס, מספק את השביל החוצה מכאב ובדידות. האפשרות של קשר אמפטי והדדי מיוסד מחדש בתוך יחסי הטיפול. קשה לנסח בדיוק כיצד הטרנספורציה הזו קורית ביחסי הטיפול בין המטופלת למטפלת אולם זה קורה בתוך הקשר עצמו, בנסיון של הג'וינינג, בתחושת הכבוד, הפגיעות ההתקשרות, האהבה, והנכונות להסתכן בשינוי (הדדיות ואמפטיה).

קווי יסוד מנחים לטיפול בנשים

החל משנות ה 70 החלה האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה (ה APA) לנסח קווי יסוד מנחים לטיפול בנשים, בעקבותיהם הלכו אגודות לפסיכולוגיה וייעוץ ברחבי העולם שפרסמו גם הם קווים מנחים לטיפול בנשים. יצאנו לבדוק מהם קווי היסוד לטיפול בנשים?  האם הם עדיין רלבנטיים בעולם שהשתנה? והאם ניתן "לנוח על זרי הדפנה" ולהניח כי במהלך ארבעת העשורים האחרונים הופנמו קווי היסוד והוטמעו בבתי הספר ובתוכניות להכשרת מטפלים, ובמרכזי הטיפול הציבוריים ובקליניקות והפרטיות ?

עקרונות היסוד שפורסמו בשנת 1978 שמו דגש גדול על כך שמטפלים/ת ויועצים/ות חייבים לרכוש את הידע ביחס למאפיינים המיוחדים של נשים, במיוחד ביחס לסוגיות הביולוגיות, הפסיכולוגיות והחברתיות שמשפיעות על כלל הנשים, כמו גם על קבוצות ייחודיות של נשים בחברה בת זמננו. ועליהם להיות מודעים לכך שההנחות והתפיסות של התיאוריות הפסיכולוגיות הרלבנטיות לפרקטיקה שלהם צריכות להיות מיושמות באופן שונה עבור נשים ועבור גברים. חשוב להיות ומדעים לכך שחלק מהתיאוריות והמודלים בפסיכולוגיה מגבילים את הפוטנציאל של הנשים המטופלות, או שאינם מתאימים לנשים.

בשנת 2007 נוסחו מחדש על ידי ה-APA   קווי יסוד עדכניים לטיפול בנשים משום הרציונל הבא: " במהלך העשורים האחרונים נשים ונערות ממגוון של מוצא אתני, מעמד חברתי, אורינטציה מינית והתנסויות חיים שונות חוות שינויים דרמטיים ומורכבים בחינוך, בבריאות ובריאות נפשית, בעבודה, בפריון ובאמהות, בתפקידי טיפול באחרים וביחסים בין אישיים. למרות שרבים מהשינויים האלה הם תוצאה של שיוויון גדל והולך בהזדמנויות, נערות ונשים עדיין נמצאות בסיכון גבוה יותר מגברים למגוון של לחצים והפרעות נפשיות ובריאותיות.

גורמי הלחץ בחיים של נערות ונשים כוללים אלימות וקורבנות בין אישית, דימויי מדיה לא ריאליים עבור נערות ונשים, הפלייה ודיכוי, פיחות בערך (דה אבליואציה), משאבים כלכליים מוגבלים, עומס יתר של ריבוי תפקידים, הפרעות בהמערכות יחסים וחוסר שיוויון בעבודה ובשכר.

למרות שהאפלייה הגלוייה על רקע מגדר או גזע פחתה עם השנים, מטפלים וחוקרים עדיין לוקים בצורות סמויות יותר של סקסיזם וגזענות. מאחר ועדיין רוב הפונים לקבלת עזרה נפשית הן נשים צריכה להינתן תשומת לב מיוחדת לצרכים הטיפוליים של נערות ונשים מרקע שונה. קווי היסוד נועדו לשיפור הטיפול באמצעות מודעות גדולה יותר, חינוך, ומניעה.

השינויים והמורכבות ההולכת וגדלה של ההתנסויות של נשים ונערות, והצומת שבין תפקידי המגדר ובין אתניות, אוריינטציה מינית, יכולת, סטטוס סוציואקונומי וכדומה מחייבים קווי יסוד שיסייעו לפרקטיקות הפסיכולוגיות בסוגיות הבאות:

1. כיצד להימנע מנזק בעבודה עם נערות ונשים
2. שיפור ההוראה והפרקטיקה בתחומי המחקר, ההכשרות, הייעוץ והפסיכותרפיה
3. פיתוח וקידום של תחומי הטיפול, המחקר, המניעה וההוראה שמקדמים נשים ונערות.

מגמות עכשוויות בתחום הטיפול בנשים בעולם ובישראל ?

זיהינו מספר תימות מרכזיות:

1. עלייה עצומה במחקר וביידע על פסיכולוגיה של נשים וגברים ומגדר: סקירת ספרות של השנים האחרונות מראה עלייה דרמטית במחקרים, במאמרים ובספרים שנכתבים על הנושא.
2. ההשפעה המוצלחת של הפמיניזם על התרבות בכלל חלחלה לתרבות האנליטית/הפסיכותרפית במשמעות שכיום המטפל, גבר או אישה, לא יכול עוד להיות אוביקט- אֵם אמורפי וניטרלי. עליית הגישה ההתייחסותית בפסיכואנליזה, מתכתבת עם, ובחלקה נובעת מהחזון הפמיניסטי.
3. פסיכואנליזה/פסיכותרפיה מודעת למגדר דורשת שינוי ממציאות חד צדדית, מרוכזת באנליזה, של הפציינט/ית כאובייקט, למפגש תרפויטי של מציאות הדדית שנוצרת במשותף בין שני סובייקטים מטפל/ת ומטופל/ת, בדרכים שמקבילות לטרנספורמציה הפמיניסטית, ולביקורת על השקפת העולם החד משמעית מרוכזת בגבריות, כדי להביא פנימה את הקולות של השוליים.
4. הגישה ההתיחסותית לפסיכותרפיה אפשרה לקטיגוריות מקובעות של מגדר להיפתח, ותמכה בשימוש יצירתי בסובייקטיביות של המטפל/ת. המאבק להיות מחוברות ועדיין אוטונומיות ביחסים האנליטיים מציע מודל אפשרי למערכות יחסים בחברה בכלל.
5. עלייה בהכרה בשונות בין נשיםהשיח המוקדם והמחקר המוקדם התמקד בעיקר בנשים לבנות הטרוסקסואליות. במהלך הזמן התרחבה ההכרה וההתמקדות בהיבטים שונים של הזהות הנשית: גזע, מוצא אתני, מעמד חברתי וכלכלי, אוריינטציה מינית וכדומה. קיימת כיום הכרה גדלה והולכת בהצטלבות של מגדר עם היבטים נוספים של הזהות, תוך הכרה גדולה יותר בהקשר החברתי. בזמן שהטקסטים המוקדמים התמקדו בסיבות הפנימיות של ההתנהגות המגדרית, כיום מודגשת יותר ויותר חשיבות הגורמים החברתיים. זה בא לידי ביטוי בתזוזה משימוש במונח "מין" ( sex) לשימוש במונח מגדר (gender) שנעשה על מנת לתת מקום למשמעות החברתית של ההשוואה בין נשים וגברים, לעומת הדיון המוקדם שהתמקד בהיבטים הביולוגיים. טקסטים עכשוויים נוטים לעשות אינטגרציה של השונות. עדיין השדה של פסיכולוגיה של נשים צריך לעשות דרך ארוכה כדי לייצג את השונות שבין נשים.
6. קיום גופים מובילים בפסיכולוגיה של נשים ובטיפול בנשיםהחברה לפסיכולוגיה של האישה (Association for women in psychology) באגודה האמריקאית לפסיכולוגיה (APA),  המכון לטיפול פמיניסטי (Feminist Therapy Institute).
7. תוכניות הכשרה בפסיכולוגיה של האישה ובטיפול בנשים: בשנים האחרונות קיימת עלייה משמעותית בקורסים בנושא בתוכניות לימודים בפסיכולוגיה ובתוכניות הכשרה לפסיכותרפיה בעולם.

לצערנו המצב בישראל בתחום זה מפגר אחרי מה שקורה בעולם. אין בישראל התארגנות של נשות מקצוע ממקצועות בריאות הנפש או הטיפול ששמה לה למטרה לקדם את הטיפול בנשים במסגרות ציבוריות ופרטיות. אין בישראל כתב עת המתעד את הנעשה בתחום הטיפול הנפשי בנשים. קיימת עלייה משמעותית בחקר של נושאים הקשורים בחיי נשים ובטיפול בנשים על ידי חוקרות ממקצועות הטיפול. בשנים האחרונות נפתחו מספר תוכניות ללימודי מגדר, ובהן נלמדים מגוון של נושאים הקשורים לחייהן של נשים ולפסיכולוגיה של נשים. תוכניות אלו מהוות מעין גיטאות של לימודי נשים, אולם הקורסים של לימודי מגדר לא מוטמעים בתוכניות ההכשרה בפסיכותרפיה, פסיכואנליזה, עבודה סוציאלית, חינוך וכדומה. 

מרכז חוכמת נשים הוקם בתל אביב בשנת 2010 על בסיס המודלים של מרכזי הטיפול בנשים בלונדון ובניו יורק (women's therapy centers) במטרה לספק לנשים בישראל טיפול מיטיב ומומחה שמותאם לפסיכולוגיה של נשים, ולספק מרחב לימוד, הכשרה והדרכות מקצועיות לאנשי מקצוע בנושא החשוב של טיפול בנשים.

ניתן לפנות אלינו לצורך טיפול/ייעוץ לנשים ולנערות, טיפול זוגי-משפחתי רגיש מגדר, וטיפול רגיש מגדר בגברים.

נשמח לעמוד לרשותכן/ם לפרטים נוספים: צרו קשר

עקבו כאן אחר פתיחת המחזור הבא של הקורס פסיכולוגיה של האישה ודרכי טיפול מותאמות