עכשיו ‘זה פה’!
מאת: רונית באשר-לזר
יותר ויותר גישות טיפוליות שונות, בשנים האחרונות משלבות את הגוף במרחב הטיפולי. הבנת תפקידו החשוב והחיוני של הגוף בחיי היומיום שלנו, בבריאות הנפשית ובקשר הטיפולי, מתרחבת ומעמיקה. כך שכיום, כמעט כל גישות הטיפול מ’הדור החדש’ שמקורן מהפסיכואנליזה המסורתית, כוללות בתוכן מיינדפולנס, קשיבות לגוף ומודעות גופנית.
אז מה זה בכלל גופנפש? מיינדפולנס? וקשיבות? ואיך הם בכלל קשורים ליחסים וויסות?
עוד מהינקות, הגוף שלנו מפנים בתוכו את מערכות היחסים הראשוניות. בראשית הדרך, התינוק לומד את עצמו ואת סביבתו דרך הגוף, החושים והמגע עם החוץ. בדרך זו התינוק מפתח תחושת עצמי, חווה את גבולותיו ומבסס בגופו ובנפשו את האפשרות לצאת אל העולם בבטחה. כבר בשלב זה, אנחנו מבינים שהוויתנו הינה גוף-נפש אשר לא ניתן להפרידם. לאורך כל החיים נרשמות בגוף מערכות יחסים, שבאות לידי ביטוי בבגרות בעמדת הגוף, בדפוסי הנשימה ובביטוי התנועתי של כל אדם. בילדות כאשר השפה עוד מתבססת, והגוף הוא כלי התקשורת המרכזי, היכולת לתמלל ולעבד חוויות עוד מתפתחת, ולכן החוויות השונות מופנמות בצורה עוד יותר משמעותית בגוף. כתוצאה מכך, הגוף והביטוי התנועתי הופכים להיות מפת הדרכים של סיפור חיינו, יומן המסע המופנם של מערכות יחסים, קשרים וחוויות כפי שחוינו לאורך החיים.
כל אלו מהוים בסיס לחשיבות המודעות לגוף הנוכח ברגע הזה, במיוחד בתוך קשר, במטרה להצליח להכיר את היומן המסע, הסיפור הפנימי של כל אחת ואחד מאתנו. האפשרות להיפגש עם הגוף, לזהות תחושות גוף שונות ולתמלל אותם, מהוים אבן יסוד בחיבור לעצמי שלם ואינטגרטיבי ולתחושת בטחון וויסות.
מיינדפולנס הוא אחד המונחים המדוברים היום בעולם. מקור המילה מינדפולנס מגיעה מסנסקריט (smriti) ומשמעותה ‘מודעות’ (awareness) ג’ון קבט-זין שהביא את המונח לעולם הבריאות המערבי מגדיר את המינדפולנס כמודעות הנוצרת מהבאת הקשב לרגע הזה באופן מכוון וללא שיפוטיות.
מחקרים רבים מהעת האחרונה מרים את תרומתו המשמעותית של תרגול מינדפולנס לחיזוק הביטחון, שיפור הדימוי העצמי ושיפור הויסות הרגשי ואף כמשפר מצבי לחץ, חרדה, דכאון ועוד. כיום המינדפולנס הופך בהדרגה לכלי כמעט בכל אסכולה טיפולית בפרט ובעבודה עם אנשים בכלל.
בעצם בכל רגע ובכל פעולה שלנו אנו יכולים להיות ב מיינדפולנס’, אז מה זה בעצם אומר?
להיות במיינדפולנס היא בעצם הבחירה לעצור, להיות נוכחת וקשובה לכל מה שמתרחש ברגע הזה בתחושות, במחשבות וברגשות, ללא שיפוטיות וללא ביקורת. ללא יעדים וללא תכלית.. ללא טוב או רע, נכון או לא נכון. פשוט להיות! נשמע פשוט ועדיין מאוד זר לרובנו. אך אם משהו שנשמע כל כך פשוט, יכול פשוט כל כך לעזר, למה לא לנסות?
ידע זה כח, וידיעת עצמנו מעבירה לידנו את הכוח לראות, לבחור, ולנהל את חיינו באופן בו אנחנו רוצות לחיות אותם.
אז כמה טיפים ראשונים ופשוטים:
1. לעצור, לזהות ולשחרר –
הוא התרגיל הראשון שאני מזמינה לעשות. מדי פעם במהלך היום, באופן אקראי או מתוכנן, נעצור רגע הכל. נעביר את תשומת הלב פנימה, אל הגוף, הראש והלב ורק נקשיב. אם נזהה משהו, רק נתבונן בו בסקרנות ובחמלה ואז נשחרר. ניתן להמשיך כך לעבור מתחושה, לתחושה, כמה שניתן. אגב, גם אם לא זיהינו כלום, זה בסדר גמור. זכרו, ללא שיפוטיות, ללא ביקורת!
2. ‘זה פה’ –
הוא תרגיל המשלב כלים מגישת מינדפולנס להורדת לחץ ומינדפולנס לחמלה עצמית. ‘זה פה’ מתיחס למה שיש ברגע הזה, למה שכבר פה. זמן רב מחיי היומיום, אנחנו כואבות את העבר וחרדות מהעתיד. ‘זה פה’ מזמין להיות ערות למה שפה, ברגע הזה. אם זה הרי כבר פה, בואו נכיר את זה. ‘זה פה’ הם ראשי תיבות של:
זיהוי
הכלה
פריקה
הרגעה
בעצם בתרגיל הזה, אנחנו ממשיכות לפתח את התרגיל הראשון. אחרי שזיהינו תחושה, רגש ו/או מחשבה, אנחנו מכילות אותה. מאפשרות לה להיות. מתבוננות בה בסקרנות ובחמלה. מתוך הכלה זו אנחנו בודקות באיזה אופן נכון לנו להיפגש עם התחושה הזאת – האם מתאים לרכך ולהרגיע או מתאים לפרוק. זכרו, אין נכון ולא נכון, יש רק את מה שנוכח ברגע הזה. רק את מה שהגוף מבקש!
3. פריקה והרגעה-
נסו להכין רשימה של דברים שעוזרים לכן להרגע (מוסיקה טובה, נשימות, הליכה בפארק, שמיכה מחבקת וכד’) ורשימה של דברים שעוזרים לכן לפרוק מתח (ציור, ריצה, ריקוד, קפיצה, שירה, מקלחת קרה). רישמו את הדברים במקום נגיש שתוכלו לשלוף בכל רגע. הידיעה שהם איתכן מרגיעה לכשעצמה.
תרגול יומיומי של קשיבות, בצורותיה השונות, ללא ספק מרחיב את האפשרות שלנו לצור קשרים ממקום בטוח ומזין ולחוות יותר בטחון וויסות. המח הוא כמו שריר. ככל שמתרגלים יותר, הוא לומד ומכיר עוד אפשרויות להתמודד עם מצבים שונים וכך היכולת לנהל רגשות ויחסים מתרחבת.
מוזמנות לנסות, ובכל שאלה לפנות אלינו ♥
פנו אלינו באימייל: info@wtc-anatgur.co.il
או בוואטסאפ: 050-3022211