סימנים לזיהוי נטיות אובדניות אצל נערות
אם נקדיש לזה כמה דקות של מחשבה, נוכל כולנו להסכים שהחיים זה לא עסק פשוט, רחוק מכך. התמודדויות יומיומיות המלוות בענייני בריאות, קשיים חברתיים, רומנטיים, משפחתיים ופיננסיים, בשילוב שאלות פילוסופיות על מהות הקיום וחרדה מהעובדה שאין באמת תשובות לכל הסוגיות הללו, אלו רק חלק מהגורמים שעשויים לגרום לדיכאון.
דיכאון עשוי להיות מלווה במחשבות ונטיות אובדניות ואף בניסיונות התאבדות ממשיים. כשמדובר על גיל ההתבגרות, נערות מועדות לפורענות הרבה יותר מבנים ונראה שבכל מקרי ההתאבדות וניסיונות ההתאבדות, איכשהו בדיעבד המשפט 'הכתובת הייתה על הקיר', נשמע פעם אחר פעם.
רק כדי לסבר את האוזן, בכל שנה מתאבדים בישראל כ-400 אנשים, מתוכם שיעור המתאבדים בגיל ההתבגרות הוא הגבוה ביותר. עוד נוסיף, שממשרד הבריאות נמסר שמספר ניסיונות ההתאבדות בקרב נערות ונערים בגיל ההתבגרות צובר תאוצה ונכון להיום מדובר במעל 700 בני נוער שמאושפזים בבתי החולים מידי שנה, בשל נסיונות התאבדות כושלים.
בסקירה הבאה נביא לפנייך סימנים לזיהוי נטיות אובדניות אצל נערות ונדון בדרכי ההתמודדות והטיפול האפשריות, היה והבת שלך ו/או נערה שקרובה לליבך שרויה בדיכאון וסובלת מנטיות אובדניות. כדי שגם את תוכלי לעזור לאותה נערה במצוקה לצאת מהדיכאון, לשנות את דפוסי החשיבה וחשוב מכך, למנוע את ההתאבדות הבאה.
הגבול הדק בין מצב רוח רע לדיכאון
מחקר שפורסם לאחרונה מראה שבכל רגע נתון 20% מבני הנוער סובלים ממחשבות אובדניות ו/או שוקלים להוציא לפועל התאבדות. למרות המספרים הגבוהים, יש נטייה לזלזל ולהפחית מחשיבותן של אמירות דיכאוניות ו/או אובדניות כשהן נשמעות מפיהם של מתבגרים ובמיוחד, מתבגרות. ההסבר לכך פשוט מאוד: נערות נוטות למצבי רוח קיצוניים יותר, דכדוך וחוסר איזון רגשי והתקופה של גיל ההתבגרות מלווה בהורמונים משתוללים ומשברים תמידיים.
הדכדוך הקיצוני בגיל ההתבגרות יכול להיות תולדה של אירוע חד פעמי כמו פרידה מחבר, גירושין של ההורים, שיימינג ברשת או כישלון לימודי או ללוות את המתבגרת בשגרת היומיום שלה. מצב רוח ירוד ודיכאוני לא צומח על קרקע יבשה ונערות מתבגרות שסובלות מדיכאון לרוב חוות קשיים אישיים, משפחתיים ו/או חברתיים. למשל, נידוי חברתי, בעיות אישיות, משבר זהות מינית, אלימות במשפחה, התעללות מינית או פגיעה מינית בילדות, התמכרויות לאלכוהול ו/או סמים וכך הלאה.
הגבול בין מתבגרת טיפוסית למתבגרת אובדנית הוא דק ולכן יש לגלות רגישות גבוהה. ההבדל בין השניים נעוץ בעיקר במשך ובעוצמה של התסמינים. ישנם יותר מידי מקרים שבהם אימהות, מורות, חברות או דמויות משמעותיות אחרות בחייה של המתבגרת, מפספסות את הדיכאון שבו שרויה הנערה. ההנחה שתחושת בדידות, עצבות, ייאוש, חוסר הנאה ועניין ודימוי עצמי נמוך זה משהו שיחלוף והמנטרה החוזרת ש'לא צריך להתרגש מכל מילה שמתבגרת זורקת לאוויר', שגויות מיסודן והטיוח הזה מסוכן מאוד.
אם נערה מתבגרת חווה את התחושות המתוארות באופן ממושך, מדובר בדיכאון קליני שמצריך טיפול אישי ויפה שעה אחת קודם. לפני שהדיכאון, הבדידות והרצון למות יהפכו מסיסמאות באוויר לגופה באדמה ואת תצטערי, תבכי ותלקי את עצמך – איך לא ראיתי שזה מה שעתיד לבוא?
אלו תמרורי האזהרה שחשוב להכיר
גיל ההתבגרות אצל נערות הוא טריקי מיסודו ואם יש ספק אז אין ספק. זה בכלל לא משנה אם נדמה לך שהמצב הנפשי הירוד של בתך הוא בגדר אזעקת שווא או התכוונות ממשית, משום שההתייחסות והטיפול בצעקה לעזרה, צריכים להיות זהים.
בשלב הראשון, עלייך לזהות את המצוקה. כאמור, רוב הנערות שסובלות מנטיות אובדניות, מאותתות שהן בסכנה לפני שהן מוציאות לפועל את המחשבות האובדניות ומנסות להתאבד. זה יכול לקרות לכל אחת וצריך להיות ערנית ולשים לב לתמרורי המצוקה שהבת שלך משדרת. אם חלק מהסימנים הבאים מופיעים אצלה, כדאי מאוד לקיים שיחה כנה בינה לבינך ולנסות להבין מה עובר עליה. למשל:
• דיבור תכוף על מוות.
• שאלות על מהות החיים.
• קיצוניות – הכל או כלום.
• מניה פתאומית ולא אופיינית.
• פסימיות, דכדוך ושעמום.
• תחושת ריקנות.
• חוסר מוטיבציה.
• רגזנות והתקפי זעם.
• בורחת מהבית.
• מבריזה מבית הספר.
• מזלזלת בלימודים.
• לא נפגשת עם חברים.
• מסתגרת בחדר שעות ארוכות.
• מסתירה ממך ומשקרת לך.
• אובדן תאבון או הפרעות אכילה.
• עייפות ובעיות בשינה.
• התקפי חרדה תכופים.
• ניסיונות התאבדות קודמים.
מה אפשר לעשות כדי לטפל במצב?
נטיות אובדניות אצל נערות הן עניין שכיח אך בהחלט לא זניח. גם אם הבת שלך לא משתפת אותך, עלייך להיות חדה ולהבחין בכל שינוי קיצוני במצב הרוח ו/או בהתנהגות שלה. אם זיהית אחד או כמה מהסימנים שתוארו לעיל, הגיע הזמן שתביני שבתך שרויה במצוקה והיא צריכה עזרה. מה שאת יכולה לעשות כאמא זה קודם כל להכיל, לקבל, להבין ולחבק ובשום פנים ואופן לא להיות שיפוטית כלפיה, לזלזל או לבטל. את מוכרחה לתת לילדה שלך הרגשה שיש מי שמקשיב, דואג ואוהב אותה.
אנו בחכמת נשים מאמינות ויודעות שיחסי אימהות בנות בתקופה של גיל ההתבגרות יכולים להשפיע לחיוב או לרעה על הנערה המתבגרת וכשמדובר על נערה שסובלת מנטיות אובדניות, מקומה של האם משמעותי אף יותר. נסי לדבר עם הבת שלך על המצוקה שהיא חווה ולעודד אותה ואם תביני שהבעיה היא מעבר למה שאת מסוגלת לפתור בעצמך, אל תתביישי לבקש עזרה ולהפנות אותה לטיפול מקצועי.
ד"ר ענת גור מסבירה שדיכאון אצל מתבגרות הוא בר שינוי ועל ידי ליווי נכון ותמיכה אפשר להוציא כל נערה מהתהום שבה היא נמצאת, אם רק מזהים את ההידרדרות בזמן. במסגרת טיפול אישי, ניתן לשנות את דפוסי החשיבה השליליים של הנערה, להראות לה את האור ולהוביל אותה לשינוי חיובי בחיים. בכל אופן, נחדד ונאמר שאם נערה משדרת סימני מצוקה, אסור בשום פנים ואופן להתעלם והאחריות על גורל הנערות, נמצא בידיים שלנו.