האם הביולוגיה היא גורל ? מסימון דה בובואר ועד פרופ’ דפנה יואל
בשנת 1949 התפרסם ספרה המכונן של סימון דה בובואר “המין השני” והיווה את אחת מאבני היסוד של הפמיניזם בן זמננו, שצבר תאוצה בעולם המערבי בשנות ה- 60 וה- 70.
אחת השאלות הראשונות ששואלת סימון דה בובואר בבואה להשיב על התשובה מהי אישה ? היא השאלה “האם הביולוגיה היא גורל” ? דה בובואר שיוצאת לחקר השאלה מהי אישה פונה אל הביולוגיה, הפסיכואנליזה, ההיסטוריה, המיתוסים, הספרות, והפסיכואנליזה – מגיעה למסקנה ש: “יש לחזור ולהבהיר ששום דבר בחברה האנושית אינו טבעי, וגם האישה היא תוצר שעובד על ידי התרבות”. בספרה עב הכרס, שתורגם לעברית בשני כרכים, מראה סימון דה בובואר את התהליך הנפשי-חברתי-תרבותי שאקרא לו “סוציאליזציה לתפקידי מגדר” שמקבע את הגבר והאישה בתפקיד
לפני כ 20 שנים התחלתי ללמד את הקורס הראשון שלי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. הקורס הראשון נקרא: “ג’נדר- מינו של האדם”. המילה מגדר לא הייתה קיימת עדיין בשפה העברית. מאז מלווה אותי השאלה על ההבדלים בין המגדרים. האם כל מה שמיוחס לנשיות הוא ביולוגי ? האם העובדה שלאישה יש רחם ושחלות כולאת אותה בלעדית בתפקידי טיפול ואמהוּת, בלא הדדיות ובלא שיוויון בהורות ובתפקידים החברתיים ? האם העובדה שלאישה “אין” פניס והיא “מסורסת”, כדברי פרויד דנה אותה ל”תסביך הסרוס” ול”קנאת הפין”, ואינה מאפשרת לה התפתחות מוסרית ואינטלקטואלית ? לדברי פרויד “מיעוט עניינן של נשים התחומי החברה” נגזר מן הביולוגיה שלהן.
אבל גם אם משתחררים מהדטרמינזם הביולוגי הסקסיסטי (אפליה על בסיס מגדר) והמיסוגני (שנאת נשים) של פרויד ודומיו עדיין מלווה אותנו שאלת הביולוגיה. מה באמת משמעות ההבדלים הביולוגיים בין גברים לנשים? כיצד אנחנו צריכים להבין ולפרש את הביולוגיה והטבע שלנו בהקשרים המגדריים? האם גברים יותר תוקפניים מטבע מהותם ? האם נשים בעלות יכולות טיפול, חמלה ואמפטייה לאחרים מטבע מהותן ? וכיצד כל זה בא לידי ביטוי בהבדלים המוחיים בין גברים לנשים?
64 שנים לאחר סימון דה בובאר עם ההתפתחות המרשימה בחקר המוח פרופ’ דפנה יואל ראש המגמה הפסיכוביולוגית, בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב טוענת כי
יש עשרות אלפי מחקרים שחקרו הבדלים בין המינים והמסקנה שלהם היא שברוב התחומים אין הבדלים. בתחומים שבהם יש הבדלים אין התאמה בין המאפיינים השונים. כל גבר וכל אישה הוא שילוב פסיפס של מרכיבים נשיים וגבריים.
לדברי יואל ההתנהגות נגזרת מציפיות חברתיות והימצאות בעמדות כוח, ואנחנו יודעים שמצבן של נשים וגברים בחברה שונה ולכן ההתנהגויות שלהם שונות. יש לנו סכמות לגבי נשים וגברים, וסכמות מטות את ההתפיסה שלנו. אם בנים משחקים כדורגל ובנות סורגות, אז ברור שהמוח שלהם ישתנה. אנשים שונים זה מזה, אבל מין הוא לא מה שמסביר את השונות הזו. ראינו שלמרות שיש הבדלי מין לא ניתן לדבר על מוח גברי מול מוח נשי.
לחצו כאן להרצאתה של פרופ’ דפנה יואל מאוניברסיטת תל אביב במסגרת TED