לא מדברים על זה: אובדן הריון וההשלכות שלו
המאמר נכתב על ידי אליענה אלמוג, MSW, מטפלת בנשים ונערות ובפגיעות מיניות.
כמו בכל שנה, גם בחודש אוקטובר הנוכחי מצוין חודש המודעות לאובדן הריון. צמד המילים אובדן הריון, מקפלות בתוכן כאב גדול, שאין מספיק מודעות אליו ולהשלכות שעשויות להיות לו. אובדן הריון יכול לתאר מגוון של מצבים וביניהם הפלה בשלבים מוקדמים או מאוחרים של הריון, או מה שמכונה לידה שקטה, כלומר, לידת תינוק מת.
מחקרים אשר נערכו לאורך השנים האחרונות בנושא אובדן הריון, התרכזו בעיקר בנסיבות להפלה ובדרכים שונות למניעתה, אבל לא קיימים מספיק מחקרים הבודקים את ההשפעות הרגשיות של מקרים אלו על הנשים אשר חוות אובדן של עובר. כמו כן, לא קיים דיון פתוח מספיק בנוגע להשלכות שיש לחוויה הזו על אותן נשים.
אובדן של תינוק שעדיין לא נולד הוא אחת החוויות המפחידות ביותר עבור נשים. נשים בהריון עוברות בדיקות רבות על מנת להיות בטוחות שההיריון תקין ומתנהל כשורה.
אישה שלא מרגישה תנועות עובר נוהגת פעמים רבות לרוץ לבדיקת מוניטור עלך מנת לוודא שהכל תקין ולמעשה, למרות שנושא זה כמעט ולא מדובר, הפחד האמור מלווה כמעט כל אישה שנמצאת בהריון ומהווה את אחת מהחוויות המלחיצות שכרוכות בהריון.
מדוע מצפים מאיתנו להצניע את הכאב?
נשים שחוות אובדן של הריון, חוות למעשה אבל כבד ואובדן עצום, אך למרות זאת, פעמים רבות הן מרגישות צורך לשמור את החוויה המטלטלת שעברו לעצמן. אם בגלל תחושות אשמה לא רציונליות שמתעוררות בהן, כאילו יכלו באיזשהו אופן להציל את העובר ואם זה כיוון שהן מרגישות שהן צריכות להצניע את הכאב, כי אין מספיק לגיטימציה להתאבל ולבכות על אובדנו של תינוק שעדיין לא נולד.
חשוב לומר שבישראל קשר השתיקה בכל הנוגע לאובדן הריון הוא אפילו גדול יותר. במדינה שמקדשת אימהות וילודה, גם אם חווית אובדן כזה, יש מעין דרישה לא מדוברת להתקדם ולהתחיל לחשוב על התינוק הבא. נשים שחוו הפלה נדרשות להתאושש ומהר, כאילו לשכוח שעד לא מזמן היה להן תינוק חי ובועט בבטן, תינוק שכבר נקשרו אליו, פיתחו כלפיו רגשות, משאלות וציפיות.
חוסר הלגיטימציה להתאבל יוצר התמודדות קשה אף יותר. מעבר לזה, נשים עשויות לחוש תחושות קשות של כישלון ובושה שכאמור יכולות להיות מלוות גם בתחושות אשמה קשות. תחושות אלו בשילוב עם האובדן והאבל, עלולות להוביל את הנשים לדיכאון, חרדות קשות ואף סימפטומים פוסט טראומטיים.
היום שאחרי ואיך מתמודדים עם האובדן…
אין דרך אמיתית להתכונן לאובדן הריון. זוהי חוויה קשה מכל בחינה אפשרית וקשה למצוא מילים לתאר את עומק הכאב שכרוך בהפלה לא יזומה או בלידת תינוק מת ובהתמודדות הרגשית, החברתית, המשפחתית והזוגית לאחר מכן.
החלמה היא סוגיה מורכבת כאשר מדובר באובדן של הריון. היא מעוררת רגשות קשים ובין היתר רגשות אשמה נוספים, כי יש בה הסכמה להיפרד מהילד שלא נולד. על אף שיש רצון להיפרד מהכאב שחוות נשים שעברו אובדן הריון, הפרידה מהכאב כרוכה גם בפרידה מהתינוק שלא נולד ולעתים פרידה זו קשה מנשוא.
הצורך בתהליך של אבל ופרידה הוא צורך אנושי בסיסי והוא חיוני על מנת להחלים, אך חשוב לומר שקשה מאוד לעבור תהליך של אבל, כאשר אין לגיטימציה חברתית או הכרה חברתית בחיוניותו של תהליך זה.
בשנת 1988 נשיא ארה"ב דאז, רולנד רייגן, הכריז על אוקטובר כחודש המודעות לאובדן הריון, לידות שקטות ואובדן תינוקות רכים. לאחר מכן, שתי נשים שחוו אובדן כזה, רובין בייר וליסה בראון, בחרו את היום האמצעי בחודש אוקטובר כיום שבו הקהילה תוכל לתמוך בהורים והקימו ארגון תמיכה שנקרא אוקטובר-15.
יום זה הפך ליום הבינלאומי למודעות לאובדן הריון ותינוקות רכים. הן הנהיגו מנהג בו בשעה שבע בערב יודלקו נרות זיכרון ברחבי העולם. כמו כן, ביום זה בארה"ב, קנדה ואוסטרליה מתקיימים טקסי הדלקת נרות וצעדות זיכרון, בהם צועדים הורים מלווים בחברים ומשפחה.
עם השנים במקומות שונים הונהגו מנהגים נוספים כמו הארת מבני ציבור בתאורה בצבע ורוד/ תכלת/ סגול, אירועי ציור ציבורי על חול ים, הפרחת פתקים עם שמות הילדים מכדור פורח כשהניירות שעליהם כתובים השמות מכילים זרעי פרחים ועוד. בארץ חודש המודעות צוין לראשונה בתקשורת ב-2015.
אנו בחכמת נשים מציעות לנשים שמתמודדות עם הכאב הכרוך באובדן הריון טיפול אישי אוהב ותומך, יחד עם מודעות מלאה לכאב העז הכרוך במצב זה ומתן לגיטימציה שלמה לכאב ולאבל, תוך מזעור והפחתה של רגשות האשמה, הבושה והכישלון.