ריפוי טראומה בשילוב טיפול ​המתמקד בגוף

( When Nobody becomes some ​body ​(van der Kolk

ד"ר רונית אסקרוב וד"ר ענת גור

(מתבסס על עבודתו של ד"ר ון דר קולק, ​במרכז לטיפול בטראומה​)

טיפולים המתמקדים בגוף, וטיפולים שמסייעים בהפחתת לחצים וחרדות (יוגה, מיינפולנס וכדומה), מומלצים כיום עבור בני אדם שסובלים מהפרעות פוסט טראומטיות, בשילוב עם פסיכותרפיה מוכוונת טראומה. בשנים האחרונות קיימת פריחה בשטח של התאמת מגוון שיטות לויסות עצמי שלקוחות מתרבויות שונות (לדוגמא: צ'י קונג, תיפוף ריתמי, ריקוד וכדומה) עבור בני אדם שסובלים מנזקי טראומות. התפתחה ההבנה כי הטראומות, במיוחד טראומות שקרו בגוף כמו פגיעות מיניות לדוגמא, מוטבעות בגוף (The Body keeps the Score, van der Kolk, 2014 ). הגוף זוכר (Rothschild 2000) את הפגיעה ולכן קיימת חשיבות בעבודה ישירה על הגוף, במיוחד במקרים בהם הסימפטומים של חרדה וחוסר ויסות עצמי ממשיכים לפגום במהלך החיים למרות טיפול פסיכותרפי. בעשור האחרון התפתחו ברחבי העולם קבוצות לויסות גופני-רגשי בשילוב פסיכותרפיה מוכוונת טראומה. שילוב זה מומלץ במיוחד עבור נשים שעברו תקיפה מינית.

טראומה יכולה לגרום לטווח רחב של סימפטומים מתישים שמשפיעים באופן שלילי על איכות החיים. אנשים שעברו טראומה מרגישים לא בטוחים ומפוחדים. טראומה אינה סיפור של משהו נורא שקרה לך בעבר, אלא היא מוטבעת בגוף. אנשים טראומטיים מפוחדים לעיתים קרובות מתחושות הגוף שלהם. רוב בני האדם שעברו טראומה זקוקים לעבודה על הגוף כדי לרכוש מחדש את תחושת השליטה על הגוף (2014 ,van der Kolk) בשנים האחרונות מתפתחות ההבנות כי טראומה משפיעה על הנפש ועל הגוף כאחד, ולכן הטיפול בטראומה חייב לשלב התייחסות לגוף, בד בבד עם פסיכותרפיה מוכוונת טראומה. עם התפתחות חקר המוח הולכות ומתבררות ההשפעות הדרמטיות שיש לטראומה, במיוחד טראומה חוזרת ומתמשכת בשלבים מכריעים מבחינה התפתחותית.

 טראומה מינית

נשים שעברו טראומות מיניות סובלות מניתוק מהגוף, ומסימפטומים שקשורים בקשיים בויסות עצמי רגשי וגופני שגורמים לקשיים משמעותיים בחיי היום יום כמו לדוגמא: דיכאון כרוני, חרדה מתמדת, הימנעויות מיחסים חברתיים, קשיים ביחסים אינטימיים, קשיים בשינה, הפרעות אכילה, התמכרויות שמשמשות כ- self medication וכדומה.

חלק מהשלכות של טראומה מינית על נשים נוגעות ישירות ל 'גוף הזוכר". הגוף מורעל בעקבות הטראומה ונוצרות בועות של ניתוקים המשבשות את החוויה של עצמי שלם ואינטגרטיבי.  בדרך כלל הפגיעה מתייחסת לחוסר בטחון בחוויה של עצמי, לקושי ביחסים בינאישיים והערכה מוגבלת על החיים ומשמעותם.

 איך משפיעה טראומה על מבנה המוח?

מחקרים מראים כי רגשות אינטנסיביים כמו כעס, פחד, עצב, גורמים להגברת הפעילות של האזורים במוח שקשורים לפחד ולהישרדות, ומפחיתים פעילות באזורים שקשורים לתחושה של רוגע, שלווה, הנאה ונוכחות מלאה. לכן אנשים עם פוסט טראומה סובלים מעוררות יתר ומחרדות ומתקשים לנוח, להירגע, להתרכז וליהנות מהחיים.  הגוף שלהם ממשיך לחיות בתוך סביבה פנימית של הטראומה, והם מתקשים להפריד בין העבר הטראומטי ובין ההווה הבטוח. כולנו מתוכנתים באופן ביולוגי ונוירולוגי להתמודד עם מצבי חירום, אבל בקרב אנשים עם PTSD הזמן עצר. הם אינם יכולים ליהנות בהווה משום שהגוף שלהן ממשיך לתפקד שוב ושוב כאילו הם חיים עדיין בתוך העבר הטראומטי.

 התחושות הפיזיולוגיות המפחידות

אנשים טראומטיים פוחדים לעיתים קרובות מהרגשות שלהם. זה כבר לא המתעלל ממנו הם פוחדים (בתקווה שהם לא נפגעים בהווה) אלא התחושות הגופניות שלהם הפכו להיות האויב. הפחד מהשתלטות של תחושות לא נוחות גורם לגוף להיות קפוא ולנפש להיסגר. למרות שהטראומה שייכת לעבר המוח הרגשי ממשיך לייצר תחושות שגורמות להרגיש מפוחדים וחסרי אונים.

 מגבלות השפה בטיפול בטראומה

טראומה מציפה את השומעים ואת המדברים, לעיתים אזור השפה במוח נסגר. אין ספק ששפה חשובה: תחושת העצמי שלנו תלויה ביכולת לארגן את הזיכרונות שלנו לשלמות קוהרנטית. אבל זה דורש חיבור שמתפקד היטב בין המוח המודע והמערכת של הגוף – חיבור שלעיתים קרובות ניזוק על יד טראומה. לכן צריך ללמד את המטופלים לגשת לאמת הטראומטית בהדרגה. אחת הדרכים לעשות זאת היא להתחיל באמצעות ייסוד "איים של ביטחון" בתוך הגוף. זה אומר למצוא מקומות בגוף בהם מרגישים קרקע בטוחה. הסיפור המלא יכול להיות מסופר רק לאחר שהמבנים האלה מתוקנים (כאשר nobody becomes some body)

 האתגרים העומדים בפני מטופלות טראומטיות ובפני מטפלים מומחים בטראומה:

• כיצד לסייע לפתח מחדש מערכת יחסים מיטיבה עם הגוף?
• כיצד לשלב טכניקות של ויסות עצמי שאינן מתבססות רק על טיפול תרופתי?
• כיצד לשלב גישות טיפול מוכוונות גוף-נפש לתוך הפרקטיקה הטיפולית?

ריפוי באמצעות הגוף

"בגרעין הטראומה של המטופלים שלנו נמצאת הבעיה שהם לא יכולים לנתח ולעקוב אחרי מה שקורה בזמן שמתרחשת חוויה משוחזרת של תחושות גופניות הקשורות לאירוע הטראומטי. תחושות אלה הקורות בהווה, מייצרות מתח גבוה של רגשות מבלי שאפשר לתחום אותן. הטיפול צריך להישען על כך שנאפשר למטופלים להישאר בגוף שלהם ולהבין את תחושות הגוף האלה." (בסל ואן דר קולק בהקדמה לספרה של בבט רוטשילד 'הגוף הזוכר' 2000 Rothschild ).

האתגר הוא ללמוד כיצד לשאת רגשות ותחושות באמצעות העלאת היכולת להרגיש את הגוף, לשים לב למה שקורה בגוף, וללמוד כיצד לווסת עוררות יתר. הגוף הוא הגשר ניתן לגשר על הקושי לבטא את הטראומה במילים באמצעות התבוננות עצמית במערכת הגופנית שמדברת באמצעות תחושות, טון הדיבור, ומתח בגוף. ללמוד לבטא את תחושות הקרביים – זה בסיסי למודעות רגשית. כאשר מפעילים את תחושות הבטן ומקשיבים ללב השבור, כאשר לומדים ומתרגלים מעקב אחר מה שמתחולל בתוך הגוף – ניתן להשיג משיג שבילים לחסרים הכי עמוקים ודברים מתחילם להשתנות.

לדוגמא: מטופל שמספר שהוא היה בן 8 כשאביו נטש המטפל שואל אותו מה קורה בתוכו כאשר הוא מספר על הילד שמעולם לא ראה שוב את אביו, היכן זה רשום בגוף?

מודעות לגוף

מודעות לגוף שמה אותנו בקשר עם העולם הפנימי שלנו. ללמוד לשים לב לעצבנות שלנו, למה מטריד אותנו, לחרדה שלנו – מסייע מיידית לשנות את הפרספקטיבה, ולפתח אופציות חדשות שונות מהתגובות האוטומטיות הרגילות. כאשר אנחנו שמים במוקד תשומת הלב את התחושות הגופניות שלנו, אנחנו יכולים להכיר את הזרימה והשפל של הרגשות שלנו ובעזרת זה להגדיל את השליטה בהם.

המרכז לטיפול בטראומה של ון דר קולק בארה"ב פיתח שיטת טיפול של יוגה רגישת טראומה, וממליץ על שילוב של גישות טיפול מוכוונות גוף ומוכוונות ויסות עצמי כמו מיינדפולנס וכדומה. מחקרים מראים כי היוגה יכולה להגביר את יכולת הויסות הרגשי. מודעות לקויה לתחושות גופניות ומחסור במודעות לגבי הקשר בין גירויים סביבתיים ותגובות פנימיות הינם שני שטחים שמקבלים מענה באמצעות עבודה על הגוף. תרגילים מבוססי יוגה לדוגמא מעלים את הקבלה של העצמי. עבודה כזו מסייעת לאנשים להרגיש בטוחים עם התחושות הפיסיות, לפתח פרקטיקה של שקט ולשנות תפקודי מוח בסיסיים. מחקרים מראים כי טיפול מוגבל בזמן באמצעות יוגה (8-10 מפגשים) יכול להיות אפקטיבי לטיפול ב PTSD ובסימפטומים הנלווים. ואן דר קולק לדוגמא בדק את ההשפעה של 10 שבועות טיפול ביוגה רגישת טראומה במדגם של 64 נשים עם היסטוריה של PTSD כרוני, שלא השתפר בטיפול נפשי. התוצאות הראו שהמשתתפות הראו ירידה ניכרת בסימפטומים הפוסט טראומטיים, וירידה ניכרת במתח ובדיכאון (van der Kolk, 2014).

ספרה של בבט רוטשילד (Rothschild, 2000) עוסק בפסיכופיזיולוגיה של הטראומה ובטיפול בפוסט טראומה. רוטשילד שאפה בעבודתה לגשר על הפער בין הגוף לנפש ולרתום שיטות טיפול משני התחומים במיוחד כשמדובר בפוסט טראומה. היא הבינה שהטיפול הוורבלי איננו מספיק וחקרה את ההשפעה של הטראומה על הגוף. היא מדברת על כך שהטראומה היא אירוע פסיכו-פיזי. היא מפרטת את ההבנות שיש היום לגבי הזיכרון הטראומטי והדרך בה הוא מאוחסן בנפרד בחלקי המוח השונים. מחקר זה הוביל למושג ה"גוף הזוכר" שהגישה אליו איננה רק דרך הדיבור או הרגש אלא מתאפשרת דרך עבודה ישירה על הגוף.

במהלך הטראומה מערכות האזעקה של הגוף "נדלקות" וקשה לכבותן. אירועים טראומתיים, ובמיוחד אלה הקשורים לגוף כמו אונס ופגיעות מיניות, יוצרים ניתוקים מהגוף, צמצום נשימה, קושי ביציבה ובקרקוע, רמות עוררות וחרדה מציפות, תחושות של איבוד שליטה וקשיים בויסות עצמי. גישת הטיפול החדשנית משלבת תרגילים שלקוחים מעולם היוגה ושיטות לויסות עצמי ממסורות עתיקות ברחבי העולם שמתבססות על מיינדפולנס, תנועה, ריתמוס ופעולה. תרגול תנועה במסגרת מתאימה בטוחה ותומכת יוצר תהליך מחזק של העלאת מודעות, יכולת לווסת חרדות ומצבי עוררות, יצירת מרכז גופני ורגשי בטוח יותר, העלאת החיוניות, יכולת להקשיב למה שקורה בגוף וללמוד לתרגל כיצד לטפל בתחושות לא רצויות, להעצים את תחושת השליטה ואת היכולת לנהל את מה שקורה בגוף ובנפש.

התערבות קבוצתית לשיפור יכולת ויסות עצמי גופני ורגשי לנשים נפגעות טראומה מינית

על מנת לסייע לנשים שעברו טראומות מיניות וסובלות מסימפטומים טראומטיים משמעותיים פותח מודל התערבות קבוצתית על ידי ד"ר רונית אסקרוב מומחית לפסיכותרפיה גופנית שפיתחה את שיטת "הגוף הזוכר",  בשיתוף ד"ר ענת גור, מומחית לטיפול בטראומות מורכבות. ההתערבות כוללת טכניקות המבוססות על שש התבניות הגופניות ע"פ בארטניף (Bartenieff & Lewis, 1980) ועל שיטת יוגה רגישת טראומה שפותחה על ידי ד"ר ואן דר קולק.  גישתה של בארטניף נקראת קישוריות גופנית (connectivity body) והיא עוסקת בתנועה התפתחותית בסיסית העוברת דרך שש תבניות גוף מנשימה כבסיס, למרכז הגוף והקצוות שלו, עבודה עם עמוד השדרה, ביסוס המרכז וקו האמצע שלנו, חלק עליון ותחתון שתורמים לתנועה גדולה במרחב, שיווי משקל והצלבה, תרגילים כמו פתיחה וסגירה של אזורי גוף או פיתול עמוד השדרה יכולים להראות פשוטים ביותר, אך קשה להאמין עד כמה תנועה וזרימת תנועה נחסמים בעקבות טראומה. לא מדובר בפעולות גדולות ומורכבות, לפעמים רק לפתוח ידיים לצדדים ולנשום – יכולה להיות פעולה שמעוררת זיכרונות ולכן הגוף מסרב לעשותה. מחקרים מראים שנשים שחוו תקיפה מינית בילדות חוות מצוקה פסיכולוגית וסומאטית. השימוש בעבודה גופנית מהווה משאב ומקום להחזיר לגוף את הביטחון הקיומי שלו ולהשיב אותו לעצמי.

את המושג 'צמיחה פוסט טראומטית' טבעו טדשי וקלהון (Tedeschi & Calhoun, 2004). הם טוענים שעל מנת שתהיה צמיחה צריכים לקרות שני דברים הראשון הוא התזוזה ((shift), והשני הוא המסגור מחדש (re- framing). במסגרת הקבוצה שמטרתה עבודה גופנית לויסות גופני -רגשי אנחנו משלבות את הגוף כדי לאפשר את התזוזה, וכדי שתחושת גוף מורגשת ונוכחת תסייע ותהווה מסגרת חדשה של עצמי גופני שהוא הבסיס הראשוני לעצמי פסיכולוגי.

גישות לסיוע בויסות הגופני והנפשי שמסתמכות בנוסף לפסיכותרפיה וטיפול תרופתי גם על רכישת כלים לשינוי גופני ורגשי מסייעות להפחית באופן משמעותי את ההשלכות של האירועים הטראומתיים על חיי היום יום. תרגול בקבוצה בשיטת הקישוריות הגופנית כפי שהוצגה לעיל, בשילוב יוגה מיוחדת לטראומה בסביבה בטוחה מהווה משאב גדול לויסות גופני-רגשי, ולהחזרת החיוניות לכל אזורי הגוף, לצד הטיפול הפרטני החשוב. הקבוצה עובדת במרחב בטוח. המטופלות יודעות שהן הולכות אחרי תחושות הגוף שלהן לפי מה שמרגיש להן נכון. לאט לאט הן יכולות לבטוח בהחלטות שלהן ולהסתמך על הגוף המאותת מה נכון ומה לא נכון, דבר שהשתבש בעקבות טראומה מינית.

מטופלות שהשתתפו בקבוצה לויסות גופני רגשי בשילוב יוגה מספרות:

"הפעולה של פתיחת הכתפיים והרחבתם בתרגיל והרמת הרגליים היו בשבילי מצד אחד דבר פיזי אך בנוסף היתה לזה משמעות נוספת. משמעות רבה מעוגנת בגוף שלי, וזה מה שהפך את התרגול לכה עמוק ומשמעותי בשבילי. אולי מכיוון שהייתי מאד צעירה הרגשתי כאילו חווית הניצול המיני נעוצה עמוק בגוף שלי. בשבילי לנשום ולחשוב שזה בסדר להכניס אוויר ולהוציא אוויר לעומק הגוף ולא לפחד היה מאד משמעותי. כל זה מכיוון שבחלקים שונים של גופי אני עדין מרגישה מה זה לפחד ולא לעשות רעש….."

 "הגעתי לקבוצה כשאני לא מרגישה את הגוף שלי, הוא רדום וקר, הייתי די לבד מנותקת מיתר הקבוצה. בהדרגה אחרי שתרגלתי נשימות הרמתי את ראשי ויכולתי להסתכל בעיניים, הרגשתי את עצמי בכאן ועכשיו נוכחת ולאט לאט חיוך התפשט על פני"

לפרטים והרשמה לקבוצת לויסות גופני ורגשי לחצו כאן 

 

מקורות:

המרכז לטיפול בטראומה של ד"ר ואן דר קולק:  http://www.traumacenter.org/about/about_bessel.php

Bartenieff, I., & Lewis, D. (1980). Body Movement; Coping with the Environment. New  York: Gordon and Breach

 Van der Kolk, B (2014).  The Body keeps the Score. New York: Penguin Books.

 Van der Kolk B, West J, Rhodes A, et al. (2014). Yoga as an adjunctive treatment for post traumatic stress disorder: A randomized controlled trial. J Clin Psychiatry 75:1–7

Peggy Hackney,(2002). Making Connections, total body integration through Bartenieiff fundamentals: Routledge London and New York

Tedeschi R G & Calhoun, L G,(2004) Posttraumatic growth: Conceptual foundations and empirical evidence. Psychological Inquiry, 15: pp 1-18

Rothschild B,(2000) The Body Remember :W W Norton & Company