על הקשר שבין פרשיית "תושבת הדרום חשודה בקיום יחסי מין עם קטינים", הנערות של הזמר המפורסם, אונס קבוצתי של נערה על ידי "בני טובים", הסרט שש פעמים, והפללת לקוחות זנות
ד"ר ענת גור – מייסדת מרכז חכמת נשים 31/5/2014
מה שהחריד אותי יותר מהכול בפרשיה זו היה הקטע מתוך הכתבה בעיתון הארץ (30/5/14):
"באתר סטיפס הנותן טיפים בנושאים שונים ועונה לשאלות הגולשים עלתה במארס האחרון שאלה תחת הקטיגוריה "שאלות נוער": כמה ש' מקרית גת עולה ? ואיפה היא גרה?" שעות ספורות לאחר מכן משיב אנונימי ענה לו: "היא לא עולה, אבל היא מסריחה בטירוף מהתיאורים של חברים שלי".
פרשייה זו מתכתבת עם פרשיות רבות נוספות שעולות לאחרונה לסדר היום הציבורי לרגע ונשכחות מיד: פרשיית הניצול השיטתי של נערות על ידי מקורבי הזמר המפורסם, פרשיות האונס הקבוצתי של נערות קטינות בידי חבורות נערים שלעיתים מונות עשרות חברים, והסרט "שש פעמים" שמתעד כרוניקה של ניצול מיני שיטתי של נערים ממעמד גבוה את בת שיכבתם תוך ניצול הכמיהה שלה להיות מקובלת בכל מחיר.
מה קורה לנו בחברה ?
כיצד יתכן שניצול מיני של חסרי/ות (וחסרי) ישע, של ילדים וילדות, של מי שמוחלש/ת וכמה/ה למגע, לאהבה לשייכוּת הפך להיות שיטתי, המוני ונורמטיבי כל כך ?
האם זה חלק בלתי נפרד של "טקסי ההתבגרות" של נערים בתקופתנו ?
מה גורם למאות קטינים להגיע בשיטתיות לאישה מוחלשת, ענייה, במצוקה, כדי לנצל אותה מינית, בחלק מהמקרים תוך התעללות נפשית ופיסית ?
השפלה והחפצה של האישה אינו "טקס התבגרות"
הסופרת החשובה אנדריאה דבורקין כתבה כי באונס קבוצתי כמו בזנות גבר אחד יודע שגבר אחר היה שם לפניו, וגבר אחר יהיה שם אחריו. ומה שהם מתָקשרים ביניהם באמצעות המין הקבוצתי איתה הוא את העליונות שלהם עליה. זו המשמעות הטראגית של הבניית הגבריות באמצעות הנכחת העליונות הגברית, והנחיתות הנשית. זו המשמעות הטראגית של גידול נערים ונערות בחברה שבה הבנים מרגישים מחויבים לטקס התבגרות שכרוך בהחפצת ובהשפלת האחרת, המוחלשת.
האחריות של המבוגרים – הילדים ובני הנוער רואים אותנו !
אנחנו חברת המבוגרים אחראים ליצירת הנורמות האלה, ואל לנו לבוא בטענות אל בני הנוער. בחברה שבה גוף של אישה הוא מצרך שניתן לקנותו בכסף, בחברה שבה גברים מבוגרים נורמטיביים מכול שכבות הציבור נוהגים לרכוש שירותים מיניים מנשים שמנוצלות בזנות תחת שמות מכובסים כמו "נערות ליווי", "מסאג' אירוטי" וכדומה. בחברה בה עדיין נוהגים לטשטש את המשמעות האמיתית של הזנות שהיא בעצם אונס תחת מסווה דק של חילופי כסף, בחברה שבה מספרים לנו – באמצעות סוללות יחצ"נים שנשכרים באמצעות הכסף הגדול שמגלגלת תעשיית הזנות ממכירת בשרן של נשים, תעשייה שמנוהלת על ידי סרסורים ואנשי העולם התחתון – כי נשים בוחרות/נהנות להרוויח כסף לפרנסתן ממכירת גופן לעשרות גברים מידי יום, וכי סטודנטיות מממנות כך מתוך בחירה את הלימודים שלהן. מדינה שבה צרכנות הזנות היא מהגבוהות בעולם, אל לה להתפלא שתופעות של ניצול מיני שיטתי והמוני של נשים ונערות מוחלשות הפכו להיות מגפתיות.
בחברה כזו אין תמה שככה אנחנו מגדלים את הנערות והנערים שלנו. אל לנו לבוא בטענות של בני הנוער. כל חטאם הוא שהם מחקים את עולם המבוגרים.
אז מה ניתן לעשות ?
להבין שצרכנות זנות היא פשע ולהפליל את צרכני הזנות – בימים אלה עולה לקריאה ראשונה הצעת החוק שמקדמת חברת הכנסת זהבה גלאון להפללת לקוחות זנות. בחוק השבדי שמהווה את המודל הראשון בעולם להפללת לקוחות בזנות נכתב כי "החוק מהווה אבן פינה במאבק הממשלה השודית ליצור חברה דמוקרטית שבה נשים ונערות יכולות לחיות כשהן משוחררות מכול צורה של אלימות מצד גברים". ההבנה כי כל זמן שגוף של נשים הינו מצרך עובר לסוחר לא יכול להתקיים כבוד אמיתי ושוויון בין גברים ונשים מובילה למסקנה הבלתי נמנעת שחברה שרוצה לכבד את נשותיה חייבת להפליל את צרכנות הזנות.
לחנך את הנערים והנערות לשוויון ולכבוד הדדי
להעצים את הנערות – לסייע להן להעריך את עצמן ולא להישען רק על מראה חיצוני ורצון להיות מקובלת בכל מחיר. לצורך כך הן זקוקות למודלים של נשים בוגרות, חזקות ותומכות
לחנך למין ומיניות כאמצעי של אינטימיות וקירבה -ולא של ניצול והחפצה
לעבוד על פיתוח התנגדות למסרים התרבותיים – שעוברים באמצעות הפורנוגרפיה, תרבות הרזון, והחפצה (אובייקטיפיקציה) של האחרת
לקריאת על שיטת חכמת נשים לחצי כאן.
למידע על סדנה ותוכנית מוגנות לילדות ונערות לחצי כאן.