החיים ביום שאחרי ניסיון התאבדות
העיסוק במוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, אצל חלקנו יותר ואצל אחרים פחות. מה שבטוח הוא, שבתקופות מסוימות, כולנו חשבנו על המוות – מתי הוא יגיע, איך זה יקרה ומה יהיו ההשלכות שלו ואף הרהרנו בשאלה איך זה היה מרגיש אילו היינו מחליטים לסיים את חיינו באופן יזום. במצב תקין, התהיות לגבי המוות באות וחולפות ואילו אצל אנשים אשר סובלים ממצוקה ממושכת, דיכאון ונטיות אובדניות, מדובר במחשבות שלעיתים הופכות למציאות.
הפער בין לשקול להוציא לפועל התאבדות לבין ניסיון התאבדות הוא דק. אם לא מזהים בזמן את תמרורי האזהרה שמעידים שאכן יש בעיה והאדם שמולנו באמת רוצה למות ולא סתם מאיים כדי למשוך תשומת לב, הסיפור יכול להסתיים בטרגדיה נוראית.
רק כדי לסבר את האוזן, בכל שנה מתאבדים בישראל כ-500 אנשים והמספרים הלא פחות מדאיגים קשורים לניסיונות ההתאבדות שלא צלחו. על פי נתונים שפרסם משרד הבריאות, בשנה החולפת הגיעו לבתי החולים כ-6000 אנשים בשל ניסיונות התאבדות כושלים, כ-2500 מתוכם בני נוער. יתרה מכך, התאבדות היא הגורם השני הנפוץ ביותר למוות בקרב בני נוער וזו, כנראה, הסיבה שיש עיסוק רב בניסיונות למנוע התאבדות במיוחד בקרב מתבגרים.
השיח סביב השאלה כיצד ניתן למנוע את ניסיון ההתאבדות הבא קיים וצובר תאוצה ובמיוחד כשמדובר על נטיות אובדניות בקרב נערות ונטיות אובדניות אצל נערים, שאז יש חשיבות גדולה לערנות של הסביבה ובכלל זאת הורים, מורים וחברים. העניין הוא, שכולם מדברים על איך למנוע, אבל אף אחד לא מדבר על מה קורה כשניסיון התאבדות כושל, איך נראים החיים ביום שאחרי ניסיון ההתאבדות ואיך אפשר להמשיך לחיות מכאן. בסקירה הבאה נציע דרכי התמודדות עם החיים ביום שאחרי ניסיון ההתאבדות ונביא טיפים פרקטיים, שבתקווה יאפשרו לאדם שניסה ליטול את חייו להרים את הראש מעל המים ולהתחזק.
מה מרגישים ואיך מתמודדים עכשיו?
לפני שמדברים על היום שאחרי ניסיון ההתאבדות, מוכרחים להתייחס לדברים שהגיעו לפני ולנסיבות שהביאו את אותו אדם להחלטה להתאבד. ההחלטה לנסות לשים סוף לחיינו, איננה החלטה פשוטה והיא לרוב מגיעה אחרי תקופה ממשוכת של דיכאון, חרדות, בדידות, ריקנות, ייאוש, עייפות מהחיים ותחושת חוסר אונים לנוכח המציאות העגומה. אנשים בעלי נטיות אובדניות שרויים בעננה שחורה, מה שמכונה בשפה המחקרית 'ראיית מנהרה'. אותם אנשים מתביישים לדבר על המצב ונמנעים מלשתף בני משפחה וחברים קרובים. מדובר על סיטואציה שבה האדם רואה את החיים כשחור ולבן, רע או טוב ותפיסה דיכוטומית כזו, לא מאפשרת לראות אלטרנטיבה אחרת למצב שבו נמצא אותו אדם.
ההידרדרות יכולה להגיע בעקבות אירוע טראומטי כמו אובדן, פרידה, פגיעה מינית, פיזית, ו/או נפשית או בשל הפרעה נפשית ובכל המקרים, תמיד, המוות משמש כמוצא האחרון וההתאבדות משרתת את האדם ככלי שבעזרתו ניתן יהיה למצוא מזור מהכאב ולשים סוף לסבל. חשוב להבהיר שאותם אנשים יכולים להיראות על פניו כאילו הכל בסדר ולהמשיך לתפקד ולנהל אורח חיים שגרתי של עבודה ומשפחה, ממש עד רגע ההתאבדות עצמו.
חלק מהאנשים שמתאבדים לא באמת רוצים למות, אלא זועקים לעזרה, אבל העובדות בשטח מראות שרובם המכריע של המתאבדים, דווקא היו חדורי מטרה ונחושים לסיים את חייהם בניסיון ההתאבדות הראשון. הסיבות שבגינן ההתאבדות יכולה להיכשל רבות, בין אם מדובר על קרוב משפחה או חבר שהגיע וראה את אותו אדם מעולף בגלל מנת יתר של כדורים או שוכב מדמם במקלחת והספיק להזעיק עזרה ובין אם כי הדרך שבה בחר האדם להתאבד לא הייתה קטלנית דיו. כך או כך, לא משנה מדוע ההתאבדות לא צלחה, שכן התחושות הקשות ברגע ההתעוררות וההבנה שנשארת בחיים, כרוכות בהתמודדות.
אפשר לחיות ולא רק להישאר בחיים!
אנו בחכמת נשים מאמינות ויודעות שמעטפת תומכת ומחבקת בהכרח תסייע להחלמה ולהתאוששות ולא פחות חשוב, למניעת ניסיון ההתאבדות הבא. במקרים מסוימים ובהנחה ששום טיפול פסיכולוגי לא צלח ולא הצליח לסייע לשיפור המצב, יהיה צורך בנטילת כדורים נגד דיכאון ואף באשפוז בבית חולים פסיכיאטרי או בחלופות אשפוז.
חלק מהאנשים שניסו להתאבד ונשארו בחיים, הודו שהם חשו בושה ואשמה על כך שהניסיון לא צלח ואף ניסו להוציא לפועל התאבדות שוב. לעומתם, אנשים אחרים שזכו לטיפול אישי ותמיכה נכונה, הרגישו שהחיים ניתנו להם בשנית במתנה ויצאו מחוזקים מהמשבר. אדם שניסה ליטול את חייו ונשאר בחיים חווה משבר גדול, לעיתים אפילו גדול יותר מזה שחווה מלכתחילה, עוד לפני ניסיון ההתאבדות ולכן התמיכה מהסביבה הקרובה ובכלל זאת בן/ת זוג, בני משפחה וחברים ובמקביל, מתן תמיכה מקצועית וסיוע פסיכולוגי, אלו דברים שאסור לוותר עליהם.
ד"ר ענת גור מוסיפה ואומרת שהגיע הזמן שכמו שמדברים על הפרעות אכילה, הטרדות מיניות ודיכאון אחרי לידה, יתחילו לדבר יותר על התאבדות ועל מה קורה ביום שאחרי ניסיון התאבדות שכשל. לפני שממהרים לתייג את האדם שניסה להתאבד כדיכאוני ואובדני, חשוב מאוד לתת לו הזדמנות כנה להתאושש, הן בעזרת טיפול מקצועי והן בעזרת שינוי אורח החיים בבית – שינה טובה, אכילה מאוזנת, מדיטציות, ספורט וכך הלאה.
האמת המצערת היא שיותר מידי אנשים מנסים ליטול את חייהם, אך לא זוכים למסגרת שתאפשר להם לחזור למסלול החיים, בהנחה שהם נשארו בחיים. תמיכה נכונה וטיפול אישי יסייעו לאדם שסובל ממצוקה ונטיות אובדניות, להתחיל שינוי חיובי, למצוא את האור בקצה המנהרה, להצליח לבחור בחיים כל יום מחדש ובאמת לחיות ולא רק להישאר בחיים.