סימנים לזיהוי נטיות אובדניות אצל נערים
גיל ההתבגרות מלווה בשינויים פיזיים, רגשיים והורמונליים, שמעבירים את המתבגרים סערות חוזרות ונשנות. ניסיונות חדשים, בדיקת גבולות, טלטלות חברתיות ומצבי רוח קיצוניים מהווים חלק אינטגרלי מחייהם של המתבגרים. המתח הנפשי האמור בשילוב אירועים שקורים למתבגר במהלך הדרך וכן השפעות סביבתיות, עלולים להביא אותו למצב שבו הוא אינו מצליח להתמודד עם העומס.
התסכול הזה עשוי להיות מלווה גם בתחושות קשות של דכדוך ובדידות ומתבגרים רבים חווים במהלך גיל ההתבגרות דיכאון. לעיתים הדיכאון זמני וחולף, אך במצבים אחרים, מדובר בבעיה רצינית שבאה לידי ביטוי בנטיות אובדניות ורצון אמיתי למות. כדי שהנטיות האובדניות לא יצאו לפועל ויגמרו בהתאבדות, מוכרחים להתייחס לתמרורי האזהרה בכובד ראש ובכל אופן, לא לזלזל כשהבן שלכם מאותת לעזרה.
כל הנערים בגיל ההתבגרות מועדים לפורענות וכשמדובר בנערים שחוו משבר כמו גירושין של ההורים, שיימינג ברשת או כישלון לימודי, מצב רוח ירוד ודיכאוני יכול להתגבר. אותם נערים סובלים לרוב גם מקשיים אישיים, משפחתיים ו/או חברתיים, כמו למשל בעיות אישיות, נידוי חברתי, משבר זהות מינית, אלימות במשפחה, התעללות מינית או פגיעה מינית בילדות, התמכרויות לאלכוהול ו/או סמים וכך הלאה.
הבעיה הזו פוגעת במאות בני נוער בישראל בכל שנה ולמרבה הצער, משפטים בנוסח 'איך לא ראינו קודם' נשמעים שוב ושוב. המספרים גבוהים להחריד – לפי דיווח של משרד הבריאות, מדובר בכל שנה במעל 700 בני נוער שמתאשפזים בבתי החולים לאחר ניסיונות התאבדות שלא צלחו וכ-400 אנשים שמתים כתוצאה מהתאבדות, מתוכם מרבית המתאבדים הם בני נוער.
האחריות על זיהוי המצוקה של הילד מוטלת על המעגל הקרוב אליו ובכלל זאת: צוות חינוכי, חברים, בני משפחה וכמובן, עליכם ההורים. במאמר הבא נדון בסיבות שבגינן קשה לזהות דיכאון בגיל ההתבגרות, נביא לפניכם את הסימנים שיעזרו לכם לאבחן האם הבן שלכם סובל מנטיות אובדניות ונציע דרכי ההתמודדות שיסייעו לילד לצאת מהדיכאון, לשנות דפוסי חשיבה והכי חשוב, שימנעו את מקרה ההתאבדות הבא.
למה כל כך קשה לזהות דיכאון בגיל ההתבגרות?
כאמור, נערים נוטים למצבי רוח קיצוניים יותר בתקופה של גיל ההתבגרות וזה, בין היתר, מה שמוביל לכך שהורים רבים מזלזלים באמירות דיכאוניות ואובדניות כשהן נשמעות מפי הילדים שלהם. לפי מחקר שהתפרסם לאחרונה, נראה ש-20% מבני הנוער סובלים ממחשבות אובדניות ו/או רוצים להתאבד ולמרות זאת, יש נטייה לטאטא מתחת לשטיח את הנטיות האובדניות כשהן מגיעות מנערים. חשוב שתבינו שיש גבול דק בין מצב רוח רע לדיכאון ובכל אופן, אם יש ספק אז אין ספק.
נער מתבגר טיפוסי ונער מתבגר אובדני, יכולים במראית העין להיתפס אותו הדבר ועל כן מוכרחים לגלות אקסטרה רגישות. ההבדל קשור בעיקר בעוצמת התסמינים ובמשך הזמן שהם מלווים את הבן שלכם. ההנחה שהעצבות, חוסר ההנאה, הייאוש והבדידות הם משהו שיחלוף והטענה ש'אין מה לדאוג ולא צריך להתרגש מכל מילה שנער מתבגר אומר' מוטעית ומטעה. אם הורים, מורים, חברים ודמויות מרכזיות אחרות בחייו של הנער יגלו חוסר עניין במצוקה שלו, המצוקה רק תחריף.
נער מתבגר שחווה את כל התחושות שתוארו לעיל בעוצמה גבוהה ובמשך פרק זמן ממושך, הוא נער שסובל מדיכאון קליני ודיכאון שכזה דורש טיפול אישי בהול. זאת כדי שהדיכאון והמחשבות על מוות לא יהפכו מאמירות תלושות למציאות עגומה ואתם כהורים תצטערו שלא שמת לב ולא צפיתם את ההמשך המר.
כך תדעו שהילד שלכם סובל מנטיות אובדניות
אם התסמינים הבאים או חלקם מופיעים אצל הבן שלכם בתדירות גבוהה, סביר להניח שהוא סובל מנטיות אובדניות. להלן הסימנים:
• מדבר הרבה על מוות.
• כותב סיפורים ושירים על מוות.
• מרבה בשאלות על מהות החיים.
• מתנהג וחשוב בקיצוניות – הכל או כלום.
• מניה פתאומית שלא אופיינית לו.
• תחושת ריקנות.
• דכדוך, פסימיות ושעמום.
• אין לו מוטיבציה.
• נוטה לרגזנות והתקפי זעם.
• בורח מהבית.
• מבריז מבית הספר.
• מזלזל בלימודים.
• לא נפגש עם חברים.
• מסתגר בחדר במשך שעות ארוכות.
• מסתיר מכם ומשקר.
• משתמש בסמים ואלכוהול.
• אובדן תאבון או הפרעות אכילה.
• עייפות ובעיות בשינה.
• התקפי חרדה תכופים.
• ניסיונות התאבדות קודמים.
אפשר לשנות את המצב ולמנוע טרגדיה!
אחוז הנערים בגיל ההתבגרות שסובלים מנטיות אובדניות הוא גבוה, אבל אין זה אומר שניתן להתעלם מקריאות המצוקה של הילדים שלכם. גם אם הבן שלכם לא משתף אתכם בתחושות הקשות שהוא חש, חשוב מאוד להיות חדים ולשים לב לכל שינוי קיצוני בהתנהגות שלו ו/או במצב הרוח. אם הסימנים שהוזכרו בכתבה מוכרים לכם מהבית, כדאי שתבינו שהבן שלכם במצוקה והוא צריך עזרה.
כהורים אתם יכולים וצריכים לחבק, להכיל ובכל אופן לא להיות שיפוטיים, לבטל או לזלזל. עליכם לתת לילד הרגשה שיש מי שעומד מאחוריו, אוהב אותו, דואג לו ומקשיב לו. בחכמת נשים אנחנו מאמינות ויודעות שהמקום שלכם כהורים בגיל ההתבגרות הוא סופר משמעותי ועל אחת כמה כשמדובר בנערים שסובלים מנטיות אובדניות. היחסים ביניכם לבין הילד שלכם משפיעים על הנער, לטובה או לרעה ולכן כדאי מאוד לייצר תקשורת פתוחה וכנה בבית.
ד"ר ענת גור מציעה לנסות לדבר עם הנער על המצוקות שהוא חווה ואם אתם מרגישים שיש בעיה שאתם כהורים לא מסוגלים לתת עליה מענה הולם, מומלץ לפנות לעזרה מקצועית וכך או כך, לא להתעלם.
דיכאון אצל נערים בגיל ההתבגרות זה משהו שיכול לעבור וניתן להביא את הילד שלכם לשינוי חיובי בחיים, עם ליווי נכון ותמיכה. המפתח לשינוי הוא לזהות את ההידרדרות בשלביה הראשונים ולהראות לילד את האור בקצה. במסגרת טיפול אישי יוכל הנער לקבל כלים להתמודדות עם הקשיים והאתגרים שעמם הוא מתמודד ביומיום, לאמץ דפוסי חשיבה חיוביים ולצאת לדרך חדשה וטובה.