הקונפליקט של הנערה המחוננת

המאמר נכתב על ידי אליענה אלמוג, MSW, מטפלת בנשים ונערות ובפגיעות מיניות.

אנו חיות בעולם בו חוויית החיים של נשים וגברים היא חווייה שונה, המכילה אתגרים שונים. התרבות בה אנו חיות מתייחסת באופן שונה לנשים ולגברים והציפיות מנשים וגברים אינן זהות. מציאות זו יוצרת מצב בו לנשים יש פחות חופש פעולה בעולם והן חוות מגוון של דיכויים, שהבסיס שלהם הוא היותן נשים.

אצל בנות ונערות מחוננות הדיכוי הזה אף גדול יותר ובא לידי ביטוי בדרכים נוספות. מחוננות בגיל ההתבגרות עשויות לחוות מגוון של קשיים ואתגרים, השונים מהקשיים עמם מתמודדים מחוננים בגיל ההתבגרות.

חשוב להכיר ולהבין את הדיכוי הזה מכיוון שהוא מחד סמוי ומתעתע, אבל מאידך נותן היטב את אותותיו שיכולים לבוא לידי ביטוי בין היתר בפרפקציוניזם משתק, תת משיגנות של בנות מחוננות (זורמן ר. ו דויד ח. 2000), הפרעות אכילה, הקטנה של עצמן, דימוי עצמי נמוך ועוד.

מגיל מאוד צעיר, מינקות למעשה, המשחקים וסיפורי הילדים משמרים תפקידים מסורתיים וחלוקה ברורה למדי למקצועות גבריים ונשיים וגם את היכולות המיוחסות לכל מין. לבנים מיוחסות יכולות טכניות, יכולת לפתור בעיות, יוזמה והצלחה ולעומתם לבנות מיוחס כל מה שקשור ליחסים בין אישיים, לטיפול והזנה, לנימוס, לתלות וכך הלאה.

מתוך ההתבוננות הזו ניתן להבין כי ילדה מחוננת נמצאת בסיכון להימצא בקונפליקט בין רצונותיה לבין הרצונות של החברה אליה היא שייכת (דויד, ח. 2010), בין השאיפות שלה שלעתים הן גדולות מאוד, לקידום מקצועי ואינטלקטואלי לבין מסרים מבולבלים, דו משמעיים ואף סותרים, שקשורים לקידום הלימודי והמקצועי שלה שבאים מכל כיוון. גם מההורים ומהמורים ובוודאי מהחברים, מהתקשורת וכדומה.

התפקיד העיקרי של ההורים הוא להיות איתה בהצלחות שלה, לעזור לה לחוש גאווה בהצלחותיה ולדרבן אותה להשקיע ביכולות שלה, אבל תוך כדי כך גם להיות מודעים למחירים שהיא מפחדת לשלם על ההצלחות הללו ולסכנת הפרפקציוניזם.

ישנן שתי סתירות מרכזיות שהילדה המחוננת צריכה להתמודד איתן:

1. סתירה בין ציפיות החברה לבין ציפיות עצמיות – הרצון שלה הוא לממש את עצמה, אבל רצון זה בא בסתירה עם הצורך להיות פופולרית ואהובה. זהו התשלום החברתי על הרצון להצטיין.

2. סתירה בין ההתנהגות הנדרשת מבנות כמו קונפורמיות, קבלת סמכות, דיוק, יושר, רגישות ואמפתיה לבין התנהגות שמביאה להצלחה בעולם המקצועי שהיא גם לעתים קרובות ההתנהגות שטבעית לילדים מחוננים (דויד, ח. 2010).

מכאן עולה, שלהיות מחוננת זהו מצב של קונפליקט. אפשר להבין את זה כשמסתכלים על תכונות שמאפיינות מחוננים כשמשווים אותן למול התכונות שמצופות מבנות.

מחוננים הם אסרטיביים, סקרנים, נחושים, לא קונפורמיים, מעזים, יוזמים. מבנות מצפים להיות לא אסרטיביות, לא סקרניות יתר על המידה, קונפורמיות, הולכות בתלם, ותרניות, ילדות טובות (דויד, ח. 2010).

דוגמה טובה לציפיות הנסתרות והגלויות שיש מבנות ניתן לראות כשבוחנים את מאפיין הסקרנות. סקרנות היא אחד המניעים העיקריים ללמידה. אין סיבה להניח שרמת הסקרנות של בנות מחוננות תהיה נמוכה מזאת של בנים מחוננים, אבל אצל בנות לעומת בנים הסקרנות אינה נחשבת למידה כל כך רצויה (דויד, ח. 2010). נחדד, שלא מדובר במסרים שמועברים באופן ישיר.

קרוב לוודאי שלא ניתקל בהורה שיבוא לבת שלו ויגיד לה לא להיות סקרנית, אבל המסרים האלה מועברים כל הזמן, החל מארכיטיפים שמקורם בסיפורים שמעצבים אותנו, למשל הסיפור על סקרנותה של חוה שהביאה אותה לאכול מהתפוח וגרמה לגירוש מגן העדן, או הסיפור על פנדורה שבגלל סקרנות פתחה את הקופסה שנאסר עליה לפתוח ושחררה את כל האסונות לעולם.

ישנם מסרים שעוברים דרך תת מודע קולקטיבי וכך המסרים הללו והקיום שלהם ממשיכים לפעול, למרות שלא באופן ישיר או מוחשי. כלומר, ילדה מחוננת תצטרך באיזשהו שלב לעשות בחירה – האם ללכת עם הסקרנות הטבעית שלה ולא להיות "אישה כפי שאישה צריכה להיות", או לוותר על הסקרנות לטובת הנשיות המתבקשת.

אצל בנות מחוננות ישנן כמה תסמונות שעלולות למנוע את מימוש הפוטנציאל שלהן, כפי שיפורט כאן.

הפחד מהצלחה – תסמונת סינדרלה

נערה שמגיעה לשיא בתחום אקדמאי, בייחוד בתנאי תחרות ובעיקר אם התחרות מתנהלת מול גברים, חוששת שהיא תאבד את הפופולאריות שלה ואת אהבתם הפוטנציאלית של בני הזוג שלה. ככל שהיא תחרותית יותר מטבעה, כך היא תחשוש יותר מפני השגיות (דויד, ח. 2010).

בנוסף לכך, מחקרים הראו שבנות נוטות לייחס את ההצלחות שלהן לא ליכולות שלהן, אלא למזל או לקלות המשימה ( Eagle, 2003) וכך ככל שהן מצליחות יותר הן חוששות יותר שכשיגיעו משימות קשות או כשהמזל יעלם, הן תיכשלנה. פחד כזה יכול לגרום לנזקים רבים:

1. השקעה מועטה בלימודים, או בכלל בהשגת יעדים אישיים.
2. תת השגיות.
3. חוסר יכולת ליהנות מהצלחות או להתגאות בהן.
4. דיכאון והתקפי חרדה.
5. פסימיות.

מקור הנזקים הללו הוא באמונה שהצלחה בלימודים או בתחום מקצועי כלשהו תביא לכישלון חברתי, שהמחיר על ציון לשבח הוא בדידות, רתיעה של אנשים ממך, חוסר אמפתיה של אנשים כלפייך וכך הלאה. הן חוששות גם מקנאת בנות מינן וגם מכישלון עם המין השני (דויד, ח. 2010).

בעבודה עם נערות מחוננות ניתן להיתקל לא פעם בדיווחים על נידוי חברתי ובעיקר על קושי עם בנים על רקע המחוננות שלהן. מעניין אגב לראות שהקושי עם הבנים קיים גם מול בנים מחוננים. לפעמים הן מנסות ליצור קשרים עם בנים מבוגרים מהן מתוך תקווה ששם הפערים לא יבלטו כל כך ושהן לא יצטרכו לשלם מחיר כבד על יכולותיהן, אבל גם אז זה לא תמיד עובד.

נערה מחוננת שהייתה בקשר עם בחור מחונן מבוגר ממנה בכמה שנים דיווחה על יחס הגובל בהתעללות באמצעות עיסוק בלתי פוסק במראה שלה ובמידת ההתאמה שלה לנורמות הנשיות המקובלות. מצד שני, כשהיא הייתה מתאפרת ומנסה להתאים את עצמה לנורמות הוא היה שיפוטי כלפיה גם כן והיה אומר לה שהיא מנסה להסתיר את עצמה. כך הוא העביר לה מסרים סותרים קשים מאוד, שהעצימו את הבלבול וחוסר הוודאות לגבי המצופה ממנה.

חלק מהבנות המחוננות בוחרות להתמודד עם הדילמות הללו דרך תת השגיות והדגשה של מאפיינים נשיים מקובלים חברתית וחלק מהבנות עושות בדיוק את ההפך – טשטוש של מאפיינים נשיים והדגשה של כל מה שיוצא דופן ואף ביזארי.

פחד מכישלון

המאפיין הבולט של פחד זה הוא השקעה רבה מאוד בלימודים, לעתים מעבר לכל פרופורציה סבירה. ככל שההשקעה רבה יותר ורצף ההצלחות רב יותר, כך גובר הפחד מהכישלון העתיד לבוא. זהו פחד שגובה מחיר נפשי גבוה, מתחיל כבר בילדות ומתעצם בגיל ההתבגרות (דויד, ח. 2010).

מה שהולך יד ביד עם פחד מכישלון הוא פרפקציוניזם. שאיפה לשלמות ברמה מתונה מאפשרת להצטיין ואין בה רע אבל ברמה קיצונית, מצב זה יכול להביא להתנהגות אובססיבית, להימנעות מאתגרים כדי לא להיכשל, נשירה מתכניות מיוחדות למחוננים, חרדות ודיכאון (דויד, ח. 2009).

עוד דבר שאפשר לראות אצל בנות מחוננות הוא הימנעות מלקיחת סיכונים, למשל בכך שבמבחנים בנות מחוננות נוטות לא לנחש בדרך כלל וגם לא לערער על התוצאות של המבחנים.

גיל ההתבגרות אצל בנות מחוננות

בגיל ההתבגרות בנות צריכות להתמודד עם הרבה מאד אתגרים. בניגוד לבנים שעוברים את משבר ההיפרדות מהאם בגיל מאוד קטן. בנות חוות את משבר ההיפרדות מהאם בגיל ההתבגרות. התוצאה היא שבגיל ההתבגרות הנערה נאבקת לפתח זהות משל עצמה. לנערות פעמים רבות יש תשוקה עצומה להיות שונות מהאמהות שלהן ופחד גדול להיות כמותן.

הצורך להשתחרר מהאם הוא צורך בריא והכרחי, אבל חשוב גם ליצור עבור המתבגרת סביבה בטוחה ולשים לה גבולות שיוצרים תחושת ביטחון. האתגר עבור האמהות הוא למצוא דרכים להיות קרובות אבל לא לחנוק ולא לפלוש. ראי מאמר על חכמת אמהות-בנות מתבגרות.

האתגר עבור האבות הוא להיות נגישים רגשית לבנות שלהם, לשתף את הבנות בפעילויות גבריות כבר מגיל צעיר ולא לשתף פעולה עם שוביניזם. האתגר עבור זוג ההורים הוא לאפשר לילדתם להישאר נאמנה לעצמה ולא להיכנע לתכתיבים חברתיים שעלולים לדכא אותה ואת נטיותיה ויכולותיה הטבעיות.

מחקרים ומציאות מראים כי בין הגילאים 11-16, נערות מאבדות את הביטחון העצמי שלהן וההערכה העצמית שלהן עלולה להתפורר. ניתן לראות הרבה ילדות מחוננות שבגילאים צעירים הן מלאות ביטחון עצמי, סקרנות והתלהבות וברגע שמגיעות לתחילת גיל ההתבגרות התחושות והמאפיינים הללו הולכים לאיבוד.

במאה השנים האחרונות יש ירידה חדה בגיל המחזור, ירידה של חמש שנים. כלומר, הגיל של בשלות מינית הוא צעיר יותר אבל הוא לא מלווה בבשלות נפשית או קוגניטיבית מתאימה. אצל נערות מחוננות זה עשוי להיות מאוד מטעה, כי הבשלות הקוגניטיבית כן קיימת לעתים קרובות, אבל הבשלות הנפשית עדיין לא קיימת. הן כבר מתבגרות פיזית בגילאי 12-13, אבל עדיין מרגישות כמו ילדות.

ידוע שהתבגרות מינית מוקדמת מגבירה פגיעות לבעיות פסיכולוגיות וחברתיות כמו דיכאון ומעורבות עם קבוצות גיל גדולות יותר, שמובילה לפעילות מינית מוקדמת שגם היא מזיקה. נערות היום פחות מוגנות ומוזנות מכפי שהיו לפני מאה שנה.

הנערות המחוננות מטעות בהקשר הזה אפילו יותר מנערות רגילות. הן לא רק יראו מבוגרות מכפי גילן, הן גם יתבטאו וידברו כמו מבוגרות, יהיו להן אין סוף רציונליזציות שיסבירו למה הן צריכות להתנהג כפי שהן מתנהגות, ללכת למקומות אליהם הן הולכות ולהתרועע עם הבנים שאיתן הן מתרועעות. כך מאוד קל לשכוח שמבחינה רגשית הן בכל זאת עדיין ילדות.

חוקרת בשם קרול גיליגן עשתה מחקר בו היא ראיינה ילדות מגיל מאוד צעיר כל שנה שנתיים. היא ראתה שכשהיא מדברת עם הילדות בגילאי 8-10 הן מאוד בטוחות בעצמן, יודעות לומר מה חשוב ומה לא חשוב ומאוד צלולות וברורות. באותן ילדות במהלך גיל ההתבגרות חל שינוי דרמטי – הן מאבדות את הקול הפנימי היודע והבטוח בעצמו שלהן. למעשה הן עדיין יודעות בפנים, אבל הן מבינות שהידע הזה לא מקובל חברתית. מצופה מהן לא להיות דעתניות, להיות צייתניות יותר, נחמדות, נעימות (גיליגן, ק. 1995).

אם קודם הן העריכו בעצמן מאפיינים מסוימים כמו היכולות שלהן, הסקרנות שלהן וכדומה, עכשיו הן מבטלות את חשיבותם של המאפיינים הללו, שקודם הן הכי העריכו בעצמן. למה זה קורה? כי הן מתחילות להבין מה זה אומר להיות אישה בחברה גברית.

כשנערות מחוננות מנסות לבנות מערכת יחסים זוגית הן משאירות חלקים נרחבים מעצמן מחוץ למערכת היחסים, חלקים שיכולים להזיק למערכת היחסים. הן בעצם נחלקות לשני חלקים – האני הפנימי האמיתי שאותו הן כבר לא מעריכות ורוצות להסתיר או להיפטר ממנו והאני החיצוני, שמנסה להתאים את עצמו למה שהן חושבות שמצופה מנשים.

זה הגיל שבו יש הכי הרבה נשירה מתכניות של מחוננים. זה הגיל שבו הן מפתחות הפרעות אכילה, דיכאון, התנהגויות תוקפניות, חרדות. הן נאלצות להתכחש לעצמן, או לשלם מחירים שלעתים נראים בלתי אפשריים. המחירים על המחוננות הם כבדים הרבה יותר בגיל ההתבגרות.

חשוב לזכור כי נערות מחוננות מקבלות כל העת מסרים סותרים והתוצאה היא מאוד מבלבלת. מצד אחד מסרי החברה שגם ההורים הם סוכנים שלה ומצד שני מסרים מהורים ומורים שמעודדים אותן לבטא את היכולות שלהן במלואן ולהצליח. הן עלולות להגיב במגוון דרכים: קונפורמיות מוחלטת, דיכאון, כעס שיבוטא בעיקר כלפי פנים או רגרסיה. לעתים נוכל לראות יש שילוב של הדברים.

המלצות להורים:

1.ללמד את הבנות להסתכל על העולם בעיניים של אנתרופולוגית. שזה אומר להבין מה העולם מצפה מהן, איך הדברים מתנהלים, מה האופציות שעומדות למולן.
2. ללמוד להציב לנערות המחוננות גבולות הגיוניים ובטוחים.
3. לתת להן הזדמנות להשתמש בכל הכישרונות שלהן אבל גם ללמוד סדרי עדיפויות.
4. לעודד אותן לעסוק בפעילות ספורטיבית. כך הן לומדות שהגוף שלהן הוא לא רק דקורטיבי אלא גם פונקציונאלי.
5. להיות זמינים עבורן – לעתים אתם היחידים איתם הן יכולות לדבר.
6. לעודד אותן לקחת סיכונים וללמד אותן איך להתמודד עם כישלונות.
7. לקבל אותן כמו שהן.
8. לעמוד על המשמר בעניין הפרפקציוניזם. אם צריך היעזרו באיש מקצוע.
9. להימנע ממסרים כפולים או מנוגדים. מסר כפול הוא לדוגמה: "למדי היטב, אבל גם תהיי מקובלת בחברה", בעוד שמסר מנוגד הוא כאשר האב, למשל, מעודד את הילדה ללמוד מתמטיקה במסגרת העשרה ואילו האם מנסה להניא אותה מכך.
10. עזרו לילדה לצאת ממסגרות בהן התקרה נמוכה. כאשר רמת הלימודים לא מספיקה, רמת החברים לכיתה אינה מאפשרת שיחה בנושאים המעניינים אותה ורמת המורים ירודה, עלולה הילדה לכלות את האנרגיה היצירתית שלה בקישוט מחברות או אפילו בהפרעה למורים ובהצקה לחברים.
11. דברו איתן באופן ישיר על הקונפליקטים שתוארו לעיל.
12. במידה ואתם מבחינים במצב הנראה לכם מדאיג או מעורר מצוקה רבה, במידה ואתם מבחינים בפרפקציוניזם משתק הגורם להימנעות, חשוב לפנות לאשת מקצוע המומחית בטיפול בנערות מתבגרות, שהנן מחוננות. במרכז חכמת נשים אנו מומחיות בין היתר בטיפול וייעוץ לנערות מחוננות והוריהן.

ההמלצות לעיל מבוססות בחלקן על כתביה של ד"ר חנה דויד.

מקורות

גיליגן, ק. (1995), "בקול שונה" הוצאת ספריית הפועלים.
דויד, ח. דויד, ח. (2009). בנות מוכשרות ויצירתיות [גירסה אלקטרונית]. https://telaviv.ac…David
דויד, ח. (2009). פרפקציוניזם בקרב בנים ובנות דתיים בישראל: קשרים בין פרפקציוניזם ומחוננות. נדלה מאתר פסיכולוגיה עברית: http://www.hebpsy….=2360.
דויד, ח. (2010). הקונפליקטים של הבת המוכשרת: מהלכה למעשה. בתוך: א. גלעד, מ. שכטר וש. מלאת (עורכות), דיאלוג מגדרי. בחינוך: בין תיאוריה ומעשה (עמ' 97-136). ירושלים: אחוה – המכללה האקדמית לחינוך, המכון לחקר המגדר והממונה על השוויון בין המינים, המינהל הפדגוגי, משרד החינוך.
זורמן, ר. ודויד, ח. (2000). אפשר גם אחרת: בנות ונשים – הישגים ואתגרים. ירושלים: מכון סאלד ומשרד החינוך.