ילדים זה שמחה? על הבחירה לא להביא לעולם ילדים
החברה הישראלית מקדשת, מעודדת וניתן לומר אף משדלת ילודה. זה מתחיל בשיח החברתי ובהבניות שעל פיהן מחנכים ילדות קטנות וממשיך בתמריצים כלכליים והטבות מביטוח לאומי ומס הכנסה, שנשים מקבלות בעבור כל ילד שהן מביאות לעולם.
מלמדים אותנו שילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה, ילדים זו דרך הטבע, הנורמה והנורמליות בהתגלמותן, אבל תמים מצידנו לחשוב שזוהי אכן האמת במלואה. נדמה שלצד כל הסיסמאות הללו, יותר מידי נשים וגברים שהלכו עם העדר, מוצאים את עצמם לא מי יודע מה שלמים עם ההחלטה.
תחושת החרטה על הורות עלתה לדיון בשנים האחרונות בפורומים פמיניסטיים ודומיהם ולמרות שברור לכולם שילדים לא מביאים איתם רק שמחה, אלא גם הרבה כאב נפשי ופיזי, פגיעה בעצמאות, בזוגיות ובשגרה, אנשים ממשיכים לעשות את המובן מאליו, בלי לעצור ולבדוק – למה?
הקונצנזוס ברור ומוחלט ועל פניו, אף אחד לא צריך לשאול את עצמו למה כן להביא ילדים, כי זה הרי מה שכולם עושים. לעומת זאת, נשים שלא רוצות ללדת מוכרחות למצוא צידוקים ולתרץ את עצמן ללא הרף בפני ההורים, האחים, החברים ואפילו הקופאיות בסופר.
בסקירה הבאה ד”ר ענת גור מביאה לפנינו דיון פתוח ובועט על הבחירה לא להביא לעולם ילדים, מסבירה מהם המניעים שעשויים להביא נשים להחלטה להיות אל הוריות, מדברת על היחס של החברה אל אותן נשים וכמובן, מסייעת לנו להבין את ההשלכות של הוויתור ולברר האם הוא שווה את זה ולמי.
מניעים שמביאים נשים להחלטה להיות אל הוריות
על אף הדעה הרווחת שנשים שבוחרות לא ללדת הן בהכרח נשים שסובלות מפוסט טראומה וחוו בילדותן התעללות מינית, פיזית או רגשית או גירושים מכוערים של ההורים, זה ממש לא נכון. לא מעט נשים חכמות, מצליחות, מוצלחות ומסופקות מחייהן החברתיים והמקצועיים, שהגיעו מבתים טובים לזוג הורים מאושרים, בוחרות באל הורות.
יש הרבה סיבות שיכולות להוביל להחלטה להיות אל הורית ואצל כל אחת המניעים שונים:
• חוסר שביעות רצון מוסרית מהתנהלותו של העולם המודרני
• סיבות אקולוגיות וסביבתיות הקשורות לצפיפות כדור הארץ
• העולם עמוס בכל כך הרבה יתומים בשביל מה צריך להוסיף
• פחד כלכלי וחשש שמא הבאת ילדים תגרור מכה קשה לכיס
• רתיעה מהריונות ולידה וכן פחד לאבד את המראה החיצוני
• דחייה מילדים באשר הם ותחושת ניתוק בכל הנוגע לילדים
• פחד מפני פגיעה בזוגיות, בחיי המין ובתקשורת הרומנטית
• חשש מפגיעה תעסוקתית ומהשילוב בין אימהות וקריירה
• העדפת החופש והעצמאות ורצון לשמר את החיים כהווייתם
אלו רק חלק מהסיבות שבגינן נשים מטילות ספק ומגיעות בסופו של יום להחלטה לא ללדת ויש גם כאלו שמסבירות שהן פשוט לא רוצות את זה, פשוטו כמשמעו. כמו שהן לא רוצות לעבוד במקצוע מסוים, כמו שהן לא רוצות להביא הביתה כלב או לטייל עם תרמיל על הגב.
ההתייחסות של החברה לנשים שבחרו באל הורות
כמי שמנהלים את חייהם במדינה דמוקרטית גורמים לנו לחשוב שיש לנו בחירה בחיים, אבל אם נדבר בכנות – אין באמת בחירה חופשית. אנחנו כנשים כבר כל כך מתוכנתות לפי הערכים שעל פיהם גדלנו, בהקשר של ילדים ובכלל, שלמעשה שום בחירה לא חפה מהשפעות חיצוניות.
מגיל צעיר מדברים איתנו על הורות כהמשך הטבעי. אומרים לנו “כשתהיי אמא תביני” ולא “אם וכאשר תחליטי שאת רוצה להיות אמא”. הבחירה, לכאורה, מובנית מאליה וכל סטייה ולו מחשבתית מהנורמה, נתפסת בעיניי החברה כקשה מנשוא.
אם אישה פורייה שלא נמצאת בסטטוס של רווקות מאוחרת ואין לה בעיות פיזיולוגיות, מחליטה לא להביא ילדים, אז כולם חושבים בסתר ליבם ולעיתים גם בקול רם, שמשהו אצלה בטוח דפוק. נשים שבוחרות לא ללדת חוות מתקפה מסיבית מהסביבה ובכלל זאת המשפחה והחברים הקרובים וכך גם זרים גמורים.
באופן הזוי זה הפך להיות לגיטימי לשאול לא רק “מתי חתונה?”, אלא גם להיכנס לך לרחם כדי לדעת “מתי ילדים?”. כשהתשובה המתקבלת היא “לא בכלל”, מפלס הדרמה מתחיל לעלות. אגואיסטית? פגומה? פגועה? מה לכל הרוחות לא בסדר איתה?
הגישה הזו באה לידי ביטוי בכל מקום ובמיוחד באגף הרפואי. אם אישה רוצה להיכנס להריון היא לא צריכה אישור מאף אחד, אבל אם היא רוצה לעשות הפלה, היא מוכרחה לעבור וועדה להפסקת הריון. כמו כן, אף רופא בישראל לא יסכים לבצע קשירת חצוצרות לאישה בת 30 ולעומת זאת, כל רופא ישמח להפנות אישה שלא מצליחה להיכנס להריון לטיפולי פוריות, אפילו אם היא חד הורית.
השלכות הוויתור על ילדים והאם הוא שווה את זה?
לכל החלטה בחיים יש השלכות וכך גם לוויתור על ילדים. עלינו להטיל ספק, לא לפעול על אוטומט ובכל אופן להבין שגם לאימהות יש מחיר. אנו במרכז חכמת נשים מאמינות ויודעות שבשני המקרים, מדובר בבחירה מורכבת, שטומנת בחובה לא מעט אתגרים, התמודדויות ולעיתים גם חרטה ודיכוי. איום דמוגרפי, צורך טבעי בהמשכיות או פחד מזקנה, אלו לא סיבות מספיק טובות לבחור ללדת. שכן, הבחירה לכאן או לכאן, חייבת להיעשות בלב שלם וממקום נקי, עד כמה שניתן.
זה לא מקרי שדווקא עכשיו, בעידן שבו המודעות והשיח סביב הקשיים הכרוכים בהורות, נחשפות יותר ויותר נשים שסובלות מדיכאון בזמן ההריון ודיכאון אחרי לידה. הזמנים השתנו ועמם גם המציאות והאמת הברורה שהייתה נחלתנו לפני שנים, מתערערת וגורמת לנשים וגברים להרהר לפני שהם דוהרים לתוך ההורות.
מערכת יחסים שמושתת על עקרונות של כבוד, פירגון ואהבה צריכה לכלול בתוכה גם שאלות בנושא הורות וכדי שזה יעבוד טוב לכולם, שני בני הזוג צריכים לרצות להפוך להורים או לחלופין להיות אל-הוריים. התפשרות של אחד מהצדדים בנושא כל כך אקוטי כמו ילדים, סביר שלא תניב אושר ולכן רצוי מאוד לנהל זוגיות עם מישהו שרוצה את אותם הדברים שאת רוצה, או במקרה שלנו נכון יותר לומר, לא רוצה את מה שאת לא רוצה.
אין תשובה חד משמעית לשאלה האם הוויתור על ילדים שווה את ההשלכות ותמיד צריך לבחון כל מקרה לגופו. עלינו לשאול את עצמנו מה אנחנו כחברה יכולים לעשות טוב יותר למען נשים שבוחרות ללדת וגם למען אלו שלו. כמו כן, כדאי לגייס גישה סבלנית ולהבין שככל הנראה בסוף המשפט ילדים זה שמחה הגיע הזמן להוסיף – תלוי למי?