טיפול עם נשים, גברים וזוגות שסובלים מאלימות ביחסים אינטימיים – ד"ר ענת גור

"איזה סוג של גברים פוגעים פיסית בנשים שאוהבות אותם ? איזה סוג של נשים משלימות עם זה ? התשובה הקצרה היא שהם בקלות יכולים להיות אנחנו. בהתחשב בכך שהמשפחה: "גן העדן בעולם חסר לב" הופכת באופן אקטואלי להיות המוסד החברתי האלים ביותר אפילו יותר מהצבא או ממלחמה." 

וירג'יניה גולדנר

הקדמה

אלימות נגד נשים ביחסים אינטימיים הינה תופעה רחבת היקף שעלתה לדיון ציבורי וטיפולי רק לאחר שהפמיניזם של שנות ה 60 וה 70 של המאה הקודמת נתן שם לתופעה, הגדיר אותה כאפידמיה חברתית עקב חשיפת השיעורים הגבוהים של אלימות כלפי נשים ביחסים אינטימיים, וקבע כי מדובר בתופעה שמחוללת הפרעות פוסט טראומטיות מורכבות וחמורות. משום שהפרספקטיבה הראשונית בטיפול באלימות אינטימית הושפעה מהפמיניזם, גישות הטיפול המסורתיות התאפיינו בראיית האישה כקורבן שיש לטפל בה, ואת הגבר כעבריין שיש להרחיק אותו מהזוגיות ולהענישו.
עם התפתחות ההבנות לגבי התפתחות הזהות המגדרית של גברים ושל נשים בחברה שהיא עדיין גברית במהותה, החלו להתפתח ההבנות כי מדובר במערכות יחסים קומפלימנטריות שבתוכן קיימת תלות הדדית חזקה, למרות ההרסנות והסיכון. התפתחו הבנות שנשים רבות אינן מעוניינות בפירוק היחסים, והן שבות שוב ושוב לגבר האלים, גם כאשר מוצעות להן יותר הזדמנויות המלטות ושיקום במקלטים לנשים מוכות או במרכזי טיפול באלימות.
כיום קיימות גישות טיפול חדשות וחדשניות שמתבססות על ההבנות החדשות סביב השאלה כיצד מתפתחת הזהות המגדרית ? כיצד מתפתחת הפסיכולוגיה של נשים ? כיצד מתפתחת הפסיכולוגיה של גברים ? ומדוע מצב זה של אי שוויון וקיטוב מגדרי מתרגם לאלימות ביחסי אהבה ? והאם וכיצד ניתן לרפא זאת ?
מעניין לראות כי למרות שסוגיות של מגדר וכוח נמצאות בתוך המרקם של יחסים אינטימיים, לעיתים קרובות בתחום מקצועות הטיפול קיימת נטייה להתעלם מהן. מטפלים זוגיים, כמו קלינאים בתחומים אחרים, אינם יודעים כיצד לחשוב מחוץ לקופסא כאשר הבעיות המוצגות על ידי המטופלים חורגות מעבר למה שאנחנו קוראים "פסיכולוגי". אולם מגדר, כמו גם אלימות וחוסר שוויון, אינם יכולים להיות מובָנים במונחים פסיכולוגיים "טהורים" (וירג'יניה גולדנר, 1998).
למעלה מ 30 שנה חוקרות פמיניסטיות תומכות בדעה שמגדר הינו קטגוריה סימבולית, חברתית ותרבותית שמבנה את הדרכים שבהן בני זוג רומנטיים מתנסים בהיותם זוג. זה אחד המרכיבים של הכוח היחסי שיש כל אדם להגדיר את המונחים של היחסים, האינטימיים או האחרים, שצובע את השאלה כיצד כל אחד מהאינדיבידואלים פועל בתוכם ומחוץ להם. גברים ונשים נבדלים בסגנונות ההתקשרות, הדיבור והמחשבה, באוריינטציה המוסרית, ובכוח הבין אישי והחברתי. ולכן הכרח לפתח רגישות לסוגיות של המגדר ולדעת כיצד לעבוד עם החומרים האלה בסיטואציה הקלינית.

מהן "המנורות האדומות" לזיהוי מערכת יחסים אלימה ?

הכנסו לקישור המנורות האדומות לקריאה על סימנים מזהים של מערכות יחסים אלימות

התפתחות הזהות המגדרית: פסיכולוגיה של נשים לעומת פסיכולוגיה של גברים
הבנות בנות זמננו ביחס להתפתחות הפסיכולוגית של נשים ושל גברים מראות כיצד עקב אי השוויון בהוֹרוּת שעדיין רווח נשים (אמהות או תחליף אם) הן עדיין המטפלות המרכזיות בילדים. עקב כך גם בנות וגם בנים בונים את הזהות המגדרית שלהם ביחס לאישה. על מנת לפתח את הזהות הנשית הבת הקטנה צריכה להיות כמו אימא, ולכן הזהות הנשית מתבססת על קשר חזק ומתמשך עם האמהות. קשר זה מָבְנֶה פסיכולוגיה שמתבססת על יחסים, התקשרוּת, אמפתיה ואימהיוּת (ראו לדוגמא ננסי צ'ודרו, ג'ין בייקר מילר).  הבניית הזהות הגברית של הבן הקטן מתבססת על נפרדוּת ושונוּת מהאישה – האם, בעוד שהאב, האובייקט להזדהות גברית, נתפס כ"הורה החסר" משום שהוא אינו נוכח דיו בשנים המוקדמות של גידול הילדים. לכן המבנה הפסיכולוגי של  גברים מתבסס של שונות, נפרדוּת, ספרציה ואוטונומיה.
קיימות כיום ההבנות כי לנשים ולגברים יש סגנונות פסיכולוגיים שונים, או קול פסיכולוגי שונה (ראו קרול גיליגן "בקול שונה"). הקולות הפסיכולוגיים השונים של גברים ושל נשים אינם נתפסים כטבעיים, ביולוגיים או מולדים, אלא הם נתפסים ככאלה שמתפתחים על רקע הורות לא שוויונית, והתייחסות שונה לבנים ולבנות מרגע הלידה.
הקיטוב הזה במבנה הפסיכולוגי השונה של גברים ושל נשים יוצר את הפתולוגיה המגדרית שאחת מצורותיה החמורות ביותר היא האלימות כנגד נשים (ג'סיקה בנג'מין, כבלי האהבה). מתוך הבנות אלה עולה כי אלימות אינטימית היא בעצם הקצנה של הפתולוגיה של המגדר, שממנה סובלים כל הזוגות. אלימות בין בני זוג מהווה גרסא מוקצנת של קונפליקטים רגשיים סביב: תלות, אוטונומיה, ספרציה, וסוגיות לא פתורות של התקשרות (attachment).
בתוך חברה שהיא עדיין גברית במהותה גבריות מובנית כמצב אשלייתי של אומניפוטנטיות, שבתוכו תלות חייבת להיות מוחצנת באמצעות השלכה על האישה – האחר. נשיות מורכבת מכול מה שהגבריות דוחה: תלות, התקשרות והיעדר אוטונומיה ונפרדוּת. על רקע זה המפגש בין גברים ונשים הופך להיות בעייתי משום שעמדות מגדריות מקוטבות אלה לא מאפשרות לנשים ולגברים להיות מיוצגים על רצף התכונות האנושיות שכוללות צרכי תלות וקירבה בצד צרכי נפרדות ואוטונומיה. קיטוב כזה מייצר נשים שבאופן אקסיסטנציאלי מכירות, באופן דפרסיבי, עושות אידיאליזציה, ובאופן לא מודע מקנאות בסוכנות (agency) של הגברים, שהן לא יכולות להשיג לעצמן. ובדרך זהה הגברים מסרבים להכיר בנשים כסובייקטים עצמאיים, במטרה להכחיש את התלות העמוקה שלהם בהן (ב'נג'מין, 1988).

כיצד ניתן לתרגם הבנות אלה לטיפול בנשים, גברים וזוגות שסובלים מאלימות ביחסים אינטימיים ?
מתוך הבנות חדשות אלה של הקיטוב ההרסני ביחסים בין נשים וגברים, ושל התלות ההדדית שעלולה להפוך למסוכנת והרסנית, פותחו דרכי טיפול חדשות שמפרקות את ההתייחסות הבלעדית לאישה כאל קורבן שיש להגן עליו ולהרחיקו ממערכת היחסים הזוגית. ושל התייחסות בלעדית אל הגבר כתוקפן שיש לגנותו להענישו, ולהרחיקו  ממערכת היחסים הזוגית. גישות אלה מתמקדות בעקרונות הבאים:

• מתן מקום בטיפול לכל אחד מבני הזוג על מנת ליצור את התנאים הבין -סובייקטיביים שחיוניים ליצירת מפנה מהתעללות וקורבנות להכרה הדדית.
• סיוע למטופלים לפתח הבנה פסיכולוגית עשירה של מעגלי האלימות, הקורבנוּת, והפיוס מבלי להאשים את הקורבן, מבלי לבייש את התוקפן, ומבלי להרשות לתוקפן להשתמש לרעה בתובנות הפסיכולוגיות על מנת להימנע מלקיחת אחריות על מעשיו.
• עבודה על ביטחון, שוויון ולקיחת אחריות.

עבודה עם הגברים האלימים
הגבר האלים מחזיק בפוזיציה שלו כסובייקט האוטונומי של הזוג רק משום שהוא משליך את התלות והפגיעות שלו לתוך האישה – הסובייקט שהפכה להיות האובייקט שלו. גברים אלימים נושאים בתוכם ילד – קורבן שגם לו יש סיפור שחייב להיות מסופר. הטיפול בגברים אלה נסב סביב סוגיות אינטנסיביות של פרידה, וסביב הדעה המוקדמות של גברים ביחס לזכות להיות מוגן על ידי אישה (האם) כנגד כל הרגשות הכואבים. שילוב זה מרכיב את חומר הנפץ של הזעם הרצחני בקרב גברים אלימים.
לגברים אלימים יש היסטוריה של קורבנוּת(abuse) . מחקרים רבים מראים כיום כי הם עברו אביוז בדרכים שונות כילדים:

• היו להם אבות אלימים
• הם היו עדים לאלימות בין ההורים
• היו בנים לאמהות מוכות  שלא יכלו להגן על בניהם, או לספק להם יחסים אמוציונאליים יציבים.
• לאמהות הייתה נוכחות מבלבלת.

צילן של האמהות-הקורבנות השאיר חותם על הבנים, ומתבטא באופי של היחסים הרומנטיים שלהם. ניתן להבחין בגברים אלימים ניתן לעומת גברים אחרים באמצעות הניקוד הגבוה שלהם בדפוסי התקשרות (attachment)  לא בטוחה. ניקוד גבוה זה משקף את הקלקול ההתייחסותי מממנו הם סובלים על רקע התקשרות לא מאורגנת של שליטה.
ניתן לראות את מחזוריות האלימות והפיוס כמחאה כועסת של הילד הלא בטוח שמכור לאימא שהייתה עם נוכחות קורבנית, מבלבלת ולא יציבה, וכביטוי למאמצים שלו לגרום לה להשתנות באמצעות ניסיון מתמיד להעניש אותה על כך שהיא לא מושגת.
בושה כרונית מובילה את הגברים האלה לעשות טרנספורמציה של כל הרגשות הכואבים לכעס – כדרך להגן על העצמי (ה-self) הפגוע.
היסטוריה זו  של עדות לאלימות בין ההורים, shaming, ואביוז פיסי של הילדים, מייצרת כאב נפשי שהוא תוצאה של האלימות הפיסית וההשפלה בילדות. זה מתחבר עם הבושה הייחודית למגדר, משום תחושת הסירוס של הגבר/ילד מכך שהוא הפך לקורבן (מצב שנחווה כנשי). בושה זו הופכת את הבנים לקורבן פעמיים ומכאן שקיימת טראומטיזציה כפולה עבור הבנים. בבגרותם הזעם עקב ההיסטוריה של האלימות מועבר (displaced) לתוך האישה.

עקרונות בטיפול בגברים האלימים:

• להגדיר מחדש את משמעות האלימות –  להפחית מינימיזציה, רציונליזציה והכחשות
• להתייחס אל הגבר כאחראי באופן מלא לאלימות, ובו בזמן להישאר מחויבים להבנה שלו בתוך המורכבות הפסיכולוגית שלו, במונחים מבינים, אמפטיים ומכילים
• לסייע לו לזוז ממקום של חוסר לגיטימציה לטרור שחווה האישה למקום של הזדהוּת איתה
• להדגיש את חשיבות ההכרה באופן שבו האחר תופס אותנו – באם זה תואם או לא תואם את הניסיון שלנו
• לתת מקום לסיפור של הילד הקורבן שחייב להישמע, מבלי להפחית מהאחריות המוסרית כלפי הקורבן
• דרישה להפסקה מיידית ומוחלטת של האלימות, הפסקת ההכחשה שלה, ולקיחת אחריות מלאה עליה. שום אקט מצד האישה אינו יכול להיתפס כהצדקה של האלימות
• להחזיק את המורכבות של האימפולס האלים בתוך השפה – לאפשר לגבר להרגיש מובן גם כשהוא מאותגר מוסרית

עקרונות ההתערבות בעבודה עם נשים קורבנות אלימות
ההיסטוריה המשפחתית של נשים קורבנות אלימות זוגית מספרת סיפור טראומטי שונה. פעמים רבות לנשים אלה יש  היסטוריה של אלימות מינית בילדות. מחקרים מראים כי אלימות מינית מיוצגת בשיעורים גבוהים מאוד בקרב הקבוצה הזו.  מעבר לכך מחקרים וניסיון קליני מראה כי נשים אלה סובלות מתחושה עמוקה של חוסר הערכה עצמית והפחתה מערך עצמן (דה אבליואציה). פעמים רבות יש להן היסטוריה של דחייה רגשית,  ושל תחושה של להיות שוּלית ובלתי נראית בתוך המשפחה, או להיפך להיות מתויגת כמשוגעת והרסנית משום שהן היו בנות שלא רצו (או לא יכלו) לעשות מעצמן בלתי נראות (גולדנר, 1998, 2004). משפחות אלה לא יכלו להרשות לבת לרצות משהו עבור עצמה. מערכת היחסים אם – בת התאפיינה בקונפליקט חד ביחס לצורך של הבת בהכרה, והתחושה של האם שהבת "קשה" או דורשנית באופן בלתי אפשרי. האמהות הדוחות וחסרות האונים  לא יכלו להכיר או לסבול את הקול האינטליגנטי והברור המוחשי של הבנות. באופן אופייני, אם כי לא בכל המקרים, המאבק להכרה מוסגר בתוך המושגים המגדריים הקונבנציונאליים, כשפעמים רבות היה שם אח בעל זכויות יתר, או גיסה או אם חורגת שבהיותן קשורות לגבר הנעלה הצליחו להיות מיוחדות בזמן שהבת המקורית נזנחה שוב. לכן הרבה  מהנשים הללו גדלו עם המסר שלהיות נאהבת תלוי בהקרבה עצמית נשית. לאישה הכועסת והמיוסרת הזו לא נותר דבר חוץ מבושה על כך שהיא רצתה הכרה במשפחה. ולא היה עבורה שום אובייקט להזדהות שיכול לייצגagency מחוץ למשפחה. לא היה שום עולם של נשים לספק את פרס התנחומים בעקבות העלבון של הפטריארכיה. וכתוצאה מכך הילדה הרעשנית והלא מאושרת לא השתייכה לשום מקום: לא הילדה הקטנה של אבא, ולא העוזרת הקטנה של אימא.

נקודות מרכזיות בעבודה הטיפולית עם האישה:

• דגש חזק על העצמה, תמיכה וחיזוק של האישה.
• מתן מקום להשמיע את קולה, ולקבל תוקף לקול הייחודי שלה.
• מרחב לדבר על טראומות בילדות והטראומות בבגרות
• הבנת הבחירה בגבר האלים כמצב של קורבנות חוזרת ששכיחה בעקבות התעללות בילדות
• התנסות במערכת יחסי הטיפול (מטפלת מטופלת) כמרחב של שוויון הדדי, העצמה הדדית ותמיכה הדדית
• לסייע לה התחיל להרגיש מחדש את תחושת הסלף שלה, ללמוד לזהות מה באמת היא רוצה, ולהכיר בכך שהיא יכולה להחליט את ההחלטות שלה

עקרונות בסיסים בטיפול הזוגי 
לאחר התערבות מוקדמת עם האישה ועם הגבר, ניתן להתחיל בטיפול זוגי לאחר שהתברר כי שני בני הזוג מעוניינים בהמשך הקשר. הטיפול הזוגי מאפשר עבודה על  תיקון הקשר, והפסקה מוחלטת של האלימות. העבודה הזוגית היא המשך של העבודה הפרטנית עם הגבר ועם האישה והיא כוללת מספר עקרונות ועמדות מרכזיים:

• להתייחס אל הגבר כאחראי באופן מלא לאלימות, ובו בזמן להישאר מחויבים להבנה שלובתוך המורכבות הפסיכולוגית שלו, במונחים מבינים ומכילים
• להציג מסגרת מוסרית של גינוי התוקפנות והגנה על האישה הקורבן, בתוך השיח הקליני, מבלי לשלול את ההבנה ייחודית של הניסיון של הגבר
• עבודת abuse  משותפת על מנת לספק לאישה מרחב לתת עדות להתעללות שעברה בזוגיות. לספק קונטקסט שבתוכו הקורבן יכולה לדבר את האמת על חייה תחת מצור, והפרטנר שלה והמטפל/ת יכולים לסבול את האמת הזו באקט של ההקשבה.
• לסייע לגבר לזוז ממקום של חוסר לגיטימציה לטרור שחווה האישה למקום של הזדהות איתה
• עבודה על אי אלימות של הגבר במטרה לחזק את הרגשת ההשראה של להיות טוב יותר. במקום הבושה על כך שהם פוגעים במישהו אהוב, נוצרת הזדמנות לגאולה מוסרית, ושיקום ההערכה העצמית
• להגדיר מחדש את משמעות האלימות –  להפחית מינימיזציה, רציונליזציה והכחשות
• להדגיש את חשיבות ההכרה באופן שבו האחר תופס אותנו – באם זה תואם או לא תואם את הניסיון שלנו
• לסייע לגבר להתעלות מעל התירוצים שלו וההחצנות שלו במטרה שיכיר באחריות שלו לאלימות ולטראומטיזציה כלפי הקורבן – זה ביטוי למחויבות הטיפולית שלנו כלפיו, לא רק כלפיה
• לעבוד על הפחתת תפקידי מין סטריאוטיפיים וקבלת השינויים בתפקידי המגדר
• הריפוי מתקדם כאשר כל אחד מבני הזוג מרוויח הבנה סימפטטית של הניסיון והדילמות של האחר

לסיכום:
במרכז חכמת נשים בנינו גישת טיפול מוגבלת בזמן שמתבססת על גישות הטיפול החדשניות שמתמקדות בטיפול בשטחים המיוחדים שזוהו כבעייתיים בתוך מערכות יחסים שכוללות אלימות. עבודה ממוקדת עם נשים, גברים וזוגות מתבססת על הבנת המורכבות וההשלמה (הקומפלימטריות) שמאפיינות מערכות יחסים אלה. והיא מאפשרת לנשים ולגברים לזוז מהעמדות של קורבן – תוקפן, ולנוע אל עבר מערכות יחסים הדדיות יותר, מכבדות יותר ושוויוניות יותר, שהן מתגמלות ומסָפקות הרבה יותר. גישה טיפולית זו פותחה על סמך הצלחת מודל של התערבות קבוצתית מוגבלת בזמן לעבודה עם זוגות אלימים שפותחה על ידי והראתה הצלחה רבה ופורצת דרך בטיפול בנשים, גברים וזוגות שסבלו מאלימות.

"עבודת אביוז משותפת יכולה ליצור מרחב מעבר בין הציבורי לפרטי – מרחב שבו אנשים יכולים לספר את הסיפורים הנוראיים האלה, ולחזור ולספר, ולחזור לעבוד עליהם מריבוי של פרספקטיבות. באמצעות החוויה הקשה של העבודה הזו, שמתעקשת על ריבוי אתרים של אמפטיה ועל ורסיות שונות של אמת, אנחנו צוברים נרטיב חברתי קולקטיבי – היסטוריה אוראלית דוקומנטארית של הפוליטיקה של יחסים והמחירים האנושיים של abuse וקורבנות."  (וירג'יניה גולדנר, 1998)

במרכז חכמת נשים התמחות מיוחדת בטיפול  בנשים, גברים וזוגות שסובלים ממערכת יחסים אלימה

פנו אלינו לייעוץ ולקביעת פגישת היכרות וייעוץ

ניתן לפנות לבילי בטלפון: 03-6470305

או בדוא"ל: info@wtc-anatgur.co.il 

ביבליוגרפיה

בנג'מין, ג'. (2005). כבלי האהבה: פסיכואנליזה, פמיניזם ובעיית השליטה. הוצאת דביר, אור יהודה.
גיליגן, ק. (1995). בקול שונה: התיאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האישה. ספרית פועלים, ת"א.

Goldner V.. (1998). Violence and Victimization in Intimate Relationships: A Feminist Intersubjective Perspective, Paper presented at the Israel Association of Psychotherapy Conference.

Goldner, V. (2004). When love hurts: treating abusive relationships.Psychoanalytic Inquiry, 24:3, 346-372.