התערבות מסייעת לבני נוער המתלבטים בשאלת זהותם המינית ולמשפחותיהם
נורית גלזר – חודיק, MSW
"יציאה מהארון" משמעותה חשיפת הנטייה המינית בפני החברה, והיא הפכה לשם קוד מבחינה חברתית. הנטייה המינית מתפתחת בשנות הילדות המאוחרות או בשנות הנערות המוקדמות, וזה השלב בו בני נוער מתחילים להגדיר עצמם באופן הזה (Dube, 2000). כאשר בני הנוער מרגישים בטוחים בעצמם, הם בוחרים פעמים רבות לחשוף את זהותם מול הקרובים להם ביותר. בדרך כלל מול חבר או חברה קרובים ובהמשך מול בני משפחה.
תהליך היציאה מהארון הינו תהליך ארוך, קשה ומורכב. על פי מודל גיבוש הנטייה המינית, נראה כי היציאה מהארון מאפיינת את השלבים המאוחרים יותר של גיבוש הזהות האישית, והיא מלווה בתחושת שלמות ונוחות רבה יותר (שילה, 2007). עבור בני נוער מהווים ההורים והמסגרת המשפחתית מסגרת ראשונית לשייכות ומקור לתמיכה והתפתחות. הדיאלוג בין ההורים לבני הנוער הינו מרכיב חשוב ומשמעותי בתהליך זה. בני נוער מעידים כי החשש מפני תגובתם של ההורים ליציאתם מהארון, הוא הנושא העיקרי המעסיק אותם בתקופת הגילוי וגיבוש הזהות (D'Augelli, Pilkingston & Hershberger, 2002, בתוך שילה, 2007).
ישנם תאים משפחתיים שאינם מצליחים להתמודד עם נושא האוריינטציה המינית ולצמוח מהמשבר, וכתוצאה מכך נוצר קרע. יציאה מהארון מול ההורים, המתקבלת בסבלנות והקשבה, מהווה חיזוק לדימוי העצמי של הפרט ותורמת לפיתוח זוגיות בריאה בהמשך (LaSala, 2000). יציאה מהארון בחברות מסוימות, גובה מחיר גבוה מאד מבחינה חברתית, תרבותית ומסורתית (Green, 2000). ישנם מקרים בהם היא עלולה להוביל לניתוק ממשפחת המוצא וטומנת בחובה התמודדויות קשות ומורכבות.
התמיכה מקבוצת השווים חשובה לבני הנוער לעיתים אף יותר מאשר מבני המשפחה הקרובים, מאחר והם חווים כי מאלו יוכלו לקבל תמיכה רגשית רבה, ישירה ומשמעותית יותר. עוד מוסיף כי באוכלוסיות רבות חיים בפחד ובסתר. Green מטיל ספק בכך שבכדי להרגיש שלמים יותר יש לצאת מהארון בכל מחיר. הוא שם דגש על כך כי יציאה מהארון היא תוצאה של תהליך מושכל הכולל בתוכו שיקולים של רווח והפסד מהתוצאות .
הורים תומכים יכולים לסייע לילדיהם בתהליך היציאה מהארון, בעוד הורים מתנגדים יכולים לעורר בהם תחושות קשות של דיכאון Hammersmith, 1987)), תחושה אובדנית ואף להביאם למצבים פיסיים מסוכנים (שילה, 2007). הקבלה של הזהות המינית כעובדה מוגמרת, הינה בעלת משמעות לגיבוש הזהות העתידית ולהתמודדות נינוחה ובריאה יותר. למשחק הדינאמי המשפחתי יש תפקיד חשוב לעיצוב הזהות של בני הנוער הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדר וביסקסואלים),
בישראל גיל היציאה מהארון גבוה יותר יחסית לארצות אחרות. זאת בשל כוחות דתיים חזקים שהם בעלי השפעה, הגיוס לצבא שמעכב את היציאה מהארון והתחושה כי "כולם מכירים את כולם" (Elizur & Ziv, 2001).
על פי כל האמור לעיל ניתן להבין כי התערבות משפחתית עם בני נוער להט"ב בשלב היציאה מהארון היא בעלת משמעות קריטית וייחודית בשל העובדה כי המשפחה וההורים מהווים לרוב מסגרת משמעותית של שייכות ומקור חשוב לתמיכה ולהתפתחות.
מטרות התערבות משפחתית על רקע התמודדות עם יציאה מהארון של בן/בת מתבגרים:
- מתן מענה לנערים, נערות ומשפחותיהם (או אחרים משמעותיים להם), הזקוקים להתערבות על רקע קושי בהתמודדות עם האוריינטציה המינית.
- יצירת דיאלוג ראשוני בין הנער/ה להוריו:שינוי דרכי התקשורת בין בני המשפחה, וניסיון להוביל לתקשורת מכבדת וסבלנית של שני הצדדים.
- שיפור דרכי התקשורת המילולית מתוך מקום מכבד של שני הצדדים: עזרה לדבר על הנושא ההומו-לסבי (לעיתים לראשונה), תוך מתן ידע בנושא והתמודדות עם דעות קדומות.
- יצירת מרחב בטוח: שבו הורים יכבדו את אורח חייו של בנם/בתם מחד, והנער יכבד את הקושי של הוריו מאידך. הבנה של השינוי התפיסתי הכרוך בקבלה.
- עיסוק בנושאים הקשורים למיניות, אשמה, בושה, וניסיון להמשיג את הקשיים מול נושאים אלו.
- מתן כלים לדיאלוג בריא עתידי.
תהליך ההתערבות:
תהליך ההתערבות יכלול מפגשים, חלקם משותפים, וחלקם נפרדים, שמטרתם להוביל את בני הנוער, משפחותיהם, וקרובים משמעותיים נוספים, לדיאלוג המאפשר כבוד הדדי, סובלנות וקבלה:
פרוט המפגשים:
- הכרות משותפת – אבחון ובדיקה אם תהליך התערבות משפחתית מתאים לסיטואציה. שלב זה הוא שלב התחלתי בו נמדדת המוטיבציה של שני הצדדים לטיפול. ונבנה חוזה ראשוני להתערבות טיפולית.
- שיחות נפרדות – המתקיימות עם השותפים לתהליך במטרה לאפשר דיאלוג בלתי תלוי במשתתפים האחרים. מאפשר תיאום ציפיות אינדיווידואלי של כל אחד מהצדדים תוך ברור עמדותיהם של השותפים להתערבות.
- תיאום ציפיות משותף וחוזה תחילת תהליך – בניית חוזה טיפולי ראשוני משותף. זהו השלב המשותף הראשון. שלב זה עלול להיות מלווה במתח או בנסיגה של מי מהצדדים המעורבים בהתערבות.
- פירוט הקונפליקט – בשלב זה השותפים לתהליך מציפים את הקונפליקטים העיקריים המעסיקים אותם בקשר. לעיתים שלב העלול להיות מלווה בחוסר התחשבות, חוסר הקשבה, אטימות, כעס. שלב זה יכול לקחת מספר פגישות.
- חיבור והקשבה – לאחר הצפת הקונפליקט מתאפשרת התחברות והבנה מחודשת, תוך הקשבה וסובלנות לקשיים של כל אחד מהצדדים. שלב זה מורכב מכניסה לעומק הקונפליקטים הקשורים לאוריינטציה המינית ולהבנה של הקושי בהתמודדות. גם שלב זה ייתכן וייקח יותר ממפגש אחד.
- תובנות ומסקנות – שלב זה כולל הסקת מסקנות לעתיד, יחד עם כל השותפים לתהליך מנסים לבנות מעין חוזה הכולל את אופן ההתמודדות עם נקודות הקושי בעבר, והתמודדות עתידית עם סיטואציות דומות.
- פרידה – סיום ההתערבות תוך עיסוק בחוויית הפרידה מהטיפול. שלב זה יתחלק לשני שלבים. שיחות פרידה עם כל אחד מהצדדים ושיחת סיכום משותפת.
- ליווי ומעקב – שלב זה מיועד ללוות את סיום התהליך ואת התמודדות השותפים להתערבות. מספר פגישות הליווי והמעקב נקבעות מראש, מטרת הליווי ללוות את התהליך המשפחתי בטווח של מספר חודשים לאחר ההתערבות, ולראות מנקודת מבט רחבה יותר את השפעות ההתערבות.
בחכמת נשים התמחות מיוחדת בטיפול בלהט"ב על יד המטפלת איבון דויטש MSW
שהתמחתה בבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות אשר נותן מענה לצרכים טיפוליים של הקהילה הלהט"בית (לסביות, הומואים, טרנסג'נדר ובי סקסואליות/ים)
פנו אלינו לקביעת פגישה היכרות עם איבון
בטלפון: 03-6470305, או בדוא"ל: info@wtc-anatgur.co.il
רשימה ביבליוגרפית
שילה, ג. (2007), החיים בורוד, בני נוער וצעירים הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים. רסלינג.
Dube, E. M. (2000). The role of sexual behavior in the identification process of gay and bisexual males. Journal of sex Research, 37, 123-132.
Elizur, Y. & Ziv, M. (2001). Family Support and acceptance, gay male identity formation, and psychological adjustment: Apath model. Family Process, 40, 125-144.
Green, R. J. (2000). Lesbian, gay men, and their parents: A critique of LaSala and
prevailing clinical wisdom. Family Process, 39, 257-266.
Hammersmith, S.K. (1987). A sociological approach to counseling homosexual clients and their families. Journal of Homosexuality, 14, 173-190.
LaSala, M. (2000). Lesbian, gay men and their parents: Family therapy for the coming out crisis. Family Process, 39, 67-81.