הטיפול בשורדות טראומה והתמודדות עם טראומה משנית

סכנות ההאזנה: אתגר הטיפול בשורדות טראומות קיצון והתמודדות עם טראומה משנית בעזרת הדרכה מקצועית מומחית לטראומה – מאת ד"ר ענת גור.

 

"האזנה לסבל אנושי ולעדויות על טראומה, גם כשהמאזין עם כל יכולותיו כפסיכואנליטיקאי הוכשר בתחומו ומתוקף מקצועו לטפל בטראומה ולהיות לה עד, עדיין התנסותו האישית בעדות, עצם ההאזנה לחוויות אכזריות, גבוליות וקיצוניות, כרוכה בסכנות ועשויה לשמוט מתחת רגליו את הקרקע הבטוחה של ניסיון חייו. 

המאזינים אינם יכולים למלא את משימתם מבלי שיעברו בתורם משבר ויחושו כיצד גבולותיהם שלהם, עצמיותם, תפקודם ואפילו שפיות דעתם, עומדים בסכנה. עליהם ללמוד כיצד להבחין בסכנות הללו וכיצד להתמודד עם המלכודות של חווית העדות במסגרת העמידה במשימתם המקצועית והאנושית"

(דורי לאוב, עדות)

 

"במובן הזה מקבלת הפסיכותרפיה וכל מקצועות בריאות הנפש את המנדט האמיתי: לאתגר ולא לחזק את ההסדרים החברתיים הקיימים ולייסד מחדש חזון של צדק חברתי"

(הרווי שווארץ, דיאלוגים עם קולות נשכחים).

 

הטיפול בנשים שעברו טראומות מורכבות כמו התעללויות מיניות בילדותן וכן טראומות נוספות, הוא אתגר קשה ומורכב עבור המטפלים. קיימת חשיבות להבנה עמוקה של הקשיים והסכנות שאורבים למטפלים בתהליך הקשה של נשיאת העדות ושל בניית מערכת יחסים מרפאת עם נפגעות הטראומות. זאת על מנת שהמטפלים יוכלו לקחת אחריות על התגובות האנושיות הנפוצות במצבים מורכבים אלה ויוכלו לשמור על מערכת יחסים מרפאת ומתקנת עם הנפגעות.

מעבר למאפיינים של התמודדות עם טראומות קיצון, שהן תמיד מזעזעות ובלתי נתפסות, קיימים בהתמודדות בטיפול בנפגעות טראומות מורכבות, כמו לדוגמא פגיעות מיניות בילדות, מאפיינים ייחודיים שקשורים בקושי לשמוע סיפורים של התעללות ובגידה בקורבן – ילדה חסרת ישע, על ידי מי שהיה אמור לטפל בה ולדאוג לרווחתה ולשלומה. הרצון לא לשמוע ולא לדעת על מעשי זוועה גורם לנטייה אוניברסאלית להסב את המבט הצידה, לא לראות, לא לדעת ולא להאמין.

פעמים רבות המתעללים, בניגוד למיתוסים על פדופילים מופרעים וחולי נפש, הם אנשים נורמטיביים ונורמליים, שקשה מאוד להאמין שהם מסוגלים לפגוע כך בילדה. לפעמים הם דמויות סמכות חינוכיות או רוחניות, בעלי מקצועות מכובדים ואנשים מוערכים בחברה. לעומתם, הקורבן, שסובלת כצפוי מהנזקים החמורים של ההתעללות, עלולה להיתפס כלא אמינה, "מופרעת", "שקרנית פתולוגית" "בורדר ליין" ועוד. גם הדרכים המיוחדות בהן מקודדת הפגיעה בילדוּת מקשות על האפשרות להאמין לסיפורי הזוועות, במיוחד למי שאינו בקי בדינאמיקות המיוחדות של זיכרון טראומתי והפרעות דיסוציאציה.

נשים שעברו התעללות בתוך הֵקשר של יחסי טיפול מביאות עימן לתוך מערכת היחסים הטיפולית תמות מרכזיות מתוך מערכות היחסים הטראומטיות ההיסטוריות. סביר להניח כי תמות אלו שקשורות בהתעללוּת, אכזריוּת, קורבנוּת, חוסר אונים, אדישות, עמידה מנגד, הפקרה והזנחה יהיו חלק בלתי נפרד מיחסי הטיפול. כל אלה הופכים את עבודת הטיפול לקשה ומורכבת במיוחד.

טיפול בשורדות פגיעות מיניות עדיין מעורר מחלוקות עזות. טראומות מיניות עדיין מעוררות חוסר אמון ויחס של האשמת הקורבן. אמונות שרווחות בקרב החברה הרחבה, כמו גם בקרב נציגי הממסד בקרבם שופטים ואנשי בריאות הנפש. עדיין רווחות הטענות: היא ממציאה, זה מעולם לא קרה, היא הביאה את זה על עצמה ומדוע לא נלחמה ולא מנעה את הפגיעה?

חשוב שטיפול בנפגעות פגיעות מיניות יכלול בתוכו מודעוּת חברתית למשמעות של פגיעות אלה כחלק מתופעה חברתית רחבת היקף ולא ייתפס רק במובנים הקליניים הצרים כטראומה פרטית של קורבן חסרת מזל. מודעוּת שעדיין חסרה מאוד בקרב קלינאים מתחום בריאות הנפש.

עם התפתחות הידע על משמעות הנזקים שנגרמים לקורבנות טראומות מורכבות, התפתח גם גוף הידע על ההתמודדויות המיוחדות שצפויות למטפלים, על הנזקים הבלתי נמנעים שנגרמים למטפלים ועל דרכי ההתמודדות היעילות שעל המטפלים להכירן כדי לצמצם את הנזקים הצפויים ולשמור על יכולתם להיות מטפלים מועילים ומיטיבים עבור קורבנות הטראומות.

המשמעויות של העברה והעברה נגדית

"בשל המספר הרב של הסימפטומים שלהן ומורכבותם ובשל הקשיים שלהן במערכות יחסים, קשיים שאופייניים לאנשים שנפגעו במערכות יחסים קרובות, הן מוּעדוֹת להיות קורבנות שוב ושוב, גם ביחסים עם המטפלים. לעיתים הן נקלעות למצבים בהם מערכת בריאות הנפש משחזרת עבורן את ההתנהגות של המשפחה המתעללת"

(ג'ודית הרמן, 1994)

. "כאשר המטפלים מתעייפים מן המטופלות הללו שאומללותן כרונית ושום שיפור לא ניכר בהן, גובר הפיתוי להחיל עליהן תיוגים ואבחונים של דופי"

(Herman, 2009).

מטופלות שעברו בילדותן התעללויות מידי אנשים שהיו אמורים לטפל בהן יוצרות סוג מיוחד של העברה כלפי המטפלים, העברה שהיא תוצאה של האכזריות האנושית ממנה נפגעו. ההעברה הטראומטית כוללת מספר תמות התקשורתיות אנושיות שעוותו במהלך ההתעללות כמו חווית האימה, חווית חוסר הישע, חוסר יכולת לתת אמון בבני אדם בכלל ובמטפלים בפרט, העברה מינית וכדומה.

גם המטפלים, שהופכים להיות עדים מאזינים לסיפורי הזוועות, מוצפים ומגיבים באופן בלתי נמנע בדרכים שיכולות לשבש את הברית הטיפולית. ההעברה הנגדית הטראומטית כוללת את כל קשת התגובות הרגשיות של המטפלים כלפי נפגעות הטראומה וכלפי הטראומה עצמה. חוסר ויסות עצמי מצד המטפלים יכול לסבך או לשנות את התמות הספציפיות האופייניות לטראומה שעולות ביחסי הטיפול. קשיים אלה עלולים לכרסם במהות העבודה הטיפולית, שכן זו מתבססת על בניית קשר אנושי מרפא ומיטיב שמהווה את הבסיס לתהליך הטיפולי.

כתוצאה מקשיים אלה ביחסי הטיפול קיימת נטייה לתייג את המטופלות שסבלו מטראומות קשות באמצעות אבחנות משפילות, עיוורות למקורות הטראומטיים ובעלות פרוגנוזה גרועה. בעבר תוארו מלכודות אלה בעבודה עם נשים שאובחנו כבעלות הפרעות אישיות גבולית, מבלי שהייתה מודעות למקורות הטראומטיים של קשייהן וההפרעות ביחסי הטיפול יוחסו לאישיותן המופרעת.

סיכויי הצלחת הטיפול (הפרוגנוזה) בעבודה עם נשים שאובחנו כבעלות הפרעות אישיות נתפסו כנמוכים. הדבר אפשר למטפלים להטיל על המטופלות את האשמה בתוצאות הגרועות של הטיפול, מבלי לקחת אחריות על הצורך להתמודד עם אתגרי ריפוי הנזקים הקשים שמחוללות פגיעות שנעשו על ידי נציגי החברה.

תגובות ההעברה וההעברה הנגדית הטראומטיות הן חלק בלתי נפרד מהעבודה הטיפולית עם נשים שנפגעו מאכזריות אנושית. על המטפלים להכיר את מפת הדרכים של יחסי הטיפול עם מטופלות שעברו טראומות קיצון וללמוד לנווט בתוכה מבלי ליפול למלכודות הרווחות והידועות מראש.

כיום ידוע כי תגובות אלה הן תוצאה של טראומות שמשמעותן בגידה בתוך יחסים וכי יחסי ההעברה וההעברה הנגדית צבועות בתוקפנות ובאכזריות של המתעללים, כמו גם בחוסר האונים, בחוסר האמון הבסיסי ובזעם של הקורבנות. הטראומה שהנשים עברו היא טראומה התייחסותית (טראומה שקרתה בתוך יחסים) ולכן צפוי שהיא תופעל מחדש בתוך יחסי הטיפול. זה מחייב את המטפלים להתמודד בהצלחה עם שחזור מרכיבי הטראומה המקורית בתוך יחסי הטיפול.

ההפרעות הדיסוציאטיביות, שכפי שראינו מאפיינות מאוד נשים שסובלות מהפרעות אכילה, גורמות לכך שפעמים רבות הנשים מגיעות לטיפול כשהן מנותקות בדרכים שונות מן הטראומות שעברו. במצבים אלה מתבטאת ההיסטוריה הטראומטית בדרכים מוסוות בתוך יחסי הטיפול. הייצוגים הבלתי נתפסים של ההורה כמתעלל וכאוהב, כמו גם הניסיון המקוטב של העצמי שצמח סביב ייצוגי האובייקט הבלתי נתפסים, יכולים להיות נסבלים ומופנמים עבור הילדה רק כאשר מתקיים תהליך הגנתי של ניתוק, דיסוציאציה.

הילדה שעברה התעללות לא יכלה לפתח תפיסה תקינה של מערכות יחסים ותפיסה חיובית של עצמה בתוך מערכות יחסים. הדרך שהיא פיתחה על מנת לשרוד את חוסר היכולת לשאת בעת ובעונה את הייצוגים של המבוגרים האחראיים כאוהבים ודואגים, אך גם כמתעללים או כמזניחים – אלה שלא שמרו ו"לא ראו" שהילדה עוברת התעללות, מחייבת אותה להתנתק, לשכוח ולנקוט בעוד מגוון של אסטרטגיות הישרדותיות.

בטיפול יש לצפות שהחלקים המנותקים סביב יחסי האובייקט הבעייתיים יעלו בצורה של העברה לא מודעת של הרגשות המקוריים שקשורים בטראומה כלפי המטפלים. ההעברה הזו, שמשחזרת אלמנטים לא מודעים של הטראומה המקורית, מאפשרת גישה אל חלקים מנותקים שקשורים לטראומה. לכן היא כלי חשוב שיש בידי המטפלים שעובדים עם שורדות טראומות מורכבות. זיהוי והבנה של ההתנהגויות הלא מודעות שקשורות לטראומה המקורית יכול לסייע למטופלות לעשות אינטגרציה של הדימויים הלא נגישים שעולים בתוך יחסי הטיפול ובכך להשפיע על ההתנסות שלהן בעולם.

על מנת להצליח להתמודד עם אתגרים מורכבים אלה על המטפלים להקפיד על עבודה אחראית עם תגובות ההעברה של המטופלות ותגובות ההעברה הנגדית מצידם. הקלינאים צריכים להיות ערים לתגובות הטרנספרסיאליות של המטופלות ולנהל ביעילות את ההעברה הנגדית ואת הטראומה המשנית.

טראומה משנית אצל מטפלים בנפגעי טראומה

"תמיכה בהחלמה של אנשים שנפגעו מהתעללות, אלימות או הזנחה, חמורה, מתמשכת ומוקדמת מהווה כבוד ואתגר. כבוד משום שזה מחייב להרוויח את האמון של אנשים שהאמון שלהם נפגע במערכות יחסים אחרות ואתגר משום שזה מחייב את המטפלים לשמור על מודעות עצמית ותשומת לב לתגובות הרגשיות וההתנהגותיות שלהם, בזמן שהם נשארים מכווננים לצרכי המטופלים." (Perlman & Caringi, 2009)

לאחר שהומשגו הנזקים המתמשכים של אירועים טראומטיים והמונח הפרעת לחץ פוסט טראומטית (PTSD) נכלל במילון ההגדרות הפסיכיאטרי הקאנוני ה-DSM בשנת 1980, החלו קלינאים להבין ולהמשיג את הסיכונים שכרוכים בשמיעת הסיפורים הטראומטיים. החל להתברר כי גם האנשים שמסייעים לקורבנות טראומות, נחשפים באמצעותם לסיפורים הקשים ונפגעים באופן בלתי נמנע ובלתי הפיך מנזקי הטראומות.

התוצאות הפסיכולוגיות המתמשכות שנגרמות למטפלים כתוצאה מחשיפה לניסיון הטראומטי של המטופלים הומשגו בשם טראומה משנית או טראומה חלופית. אנשים שעובדים עם קורבנות טראומות יכולים להתנסות בהשפעות נפשיות עמוקות, שיכולות להפריע ולהיות מכאיבות למטפלים ולהימשך חודשים או שנים לאחר העבודה עם אנשים טראומטיים. המשמעות של טראומה משנית היא הפרעה רוחנית, כמו גם טראומה פסיכולוגית ישירה, שבה האובדן המשמעותי הוא של תקווה ומשמעות.

טראומה משנית הומשגה כטרנספורמציה של הניסיון הפנימי שנגרמת למטפלים כתוצאה ממעורבות אמפאטית עם מטופלים שהיו קורבנות טראומה וממעורבות עם חומרי הטראומה שלהם. טראומה משנית מתייחסת להשפעה המצטברת על המטפלים שעובדים עם ניצולי אירועי חיים טראומטיים כתוצאה מחשיפה של אכזריות אנושית שמכוונת כלפי אחרים.

המטפל הופך להיות פגיע להשפעות הרגשיות והרוחניות של טראומה משנית עקב הפתיחות האמפטית שלו כלפי המטופלים ודרך ההשתתפות הבלתי נמנעת שלו בהפעלה מחדש של הטראומות ביחסי הריפוי. הטרנספורמציה אינה רק שלילית, אולם המושג טראומה משנית מתייחס רק לאלמנטים השליליים.

כל המטפלים שעובדים עם ניצולי טראומה יתנסו בשינויים ממושכים בסכמות הקוגניטיביות שלהם. לשינויים אלה תהיה השפעה משמעותית על הרגשות, על מערכות היחסים ועל החיים של המטפלים. עבודה עם מטופלים שהיו קורבנות של טראומה מתמשכת שנגרמה עקב אכזריות אנושית שכללה בגידה באמון וכפייה כלפי קורבן חלש ובעל פחות כוח, קשה במיוחד הן עבור הקורבן והן עבור המטפלים. טראומה משנית נגרמת בראש ובראשונה מעבודה עם שורדי טראומה מורכבת של התעללויות והזנחה בילדות.

מידת ההרסנות של השינויים שיגרמו למטפלים תלויה במידה שבה הם יהיו מעורבים בתהליך מקביל לתהליך הטיפול – תהליך שבו נעשית אינטגרציה וטרנספורמציה של הניסיון המפחיד והאלים. גם לניסיון החיים של המטפלים יש משמעות לגבי התגובה שלהם לקורבן ולטראומה. המטפלים צריכים לדעת כי רגשות חזקים הם חלק בלתי נפרד מהעבודה על טראומה וכי צריך לצפות לאבד את האיזון מידי פעם כתוצאה מהעבודה עם מטופלים/ות שעברו טראומות. אף מטפל/ת אינו מחוסן מפני נזקי הטראומה המשנית.

התמודדות עם טראומה משנית וסכנות ההאזנה

הספרות המקצועית התיאורטית והקלינית מציעה דרכים להתמודדות עם טראומה משנית ועם סכנות ההאזנה. המטרה היא לתמוך במטפלים ולעודד אותם להגן על עצמם בדרכים שיאפשרו להם לספק שירותים טובים יותר עבור אנשים עם טראומה פסיכולוגית מורכבת. הדגש הוא על ארבעה אספקטים: טיפוח עצמי רדיקלי, תמיכה חברתית, הדרכה מקצועית והתחדשות רוחנית.

על המטפלים לקחת אחריות לעבוד באופן מוגן. לצורך כך יש לקבל את סכנות הטראומה המשנית ואת קשיי ההעברה וההעברה הנגדית כבלתי נמנעים. חשוב להישאר מחוברים לתחושות האישיות ולהיות מודעים לרגשות שעולים ולמסגרת הטיפול. חשוב גם להיות מודעים למגבלות האישיות והמקצועיות בטיפול בנזקי הטראומות הקשות ולהיות מודעים לאופי הסיזיפי של הטיפול. הנזקים הקשים של טראומות מורכבות אינם ניתנים לריפוי בקלות ולכן חשוב להתמקד בתהליכים יותר מאשר בתוצאות, להדגיש את ההתנהגויות והתוצאות החיוביות ולא את הקשיים והאכזבות.

על מנת להתמודד ביעילות עם קשיי ההעברה וההעברה הנגדית ביחסי הטיפול חשוב שהמטפלים יקפידו להיות אותנטיים, זמינים רגשית ובעלי יושרה רגשית. משמעות האותנטיות ביחסי הטיפול היא לעבוד על הבנת מקור הרגשות והצרכים של המטפלים ולהשתמש בהם כדי להבין טוב יותר את המטופלות ולסייע להן. משמעות הזמינות הרגשית היא הצורך להיות פתוחים ביחס למוטיבציות ולמטרות של יחסי הטיפול. למשל לענות בכנות, אבל עדיין ברגישות, לשאלות של המטופלות על איך אנחנו מרגישים. יחד עם זאת, חשוב לא לבלבל אותנטיות ופתיחות עם חשיפה עצמית לא מותאמת של אינפורמציה אישית, או מעורבות ביחסים מקבילים.

אף אחד לא מחוסן מפני תגובות קאונטרטרנספריאליות, מטעויות או מטראומה משנית כאשר מטפלים בנפגעות טראומות מיניות בילדות. לכן קיימת חשיבות בהדרכה מקצועית מומחית לטראומה, גם כאשר מדובר באנשי מקצוע מנוסים ומיומנים. הקשיים שכרוכים בשמירה על מסגרת טיפולית של קשר טוב, יחסי ההעברה וההעברה הנגדית האופייניים לטיפול באנשים שעברו טראומות מורכבות והסיכונים של טראומה משנית מובנים כיום היטב כמרשם לטיפוח ושיקוף עצמי של המטפלים.

מודל ABC – מודעּוּת איזון וקשר

Awareness, Balance, Connection ABC Model

רוב המטפלים שמטפלים באנשים עם טראומות מורכבות עובדים בשירותים ציבוריים. רווחת המטפלים שמספקים שירותים לנפגעי הטראומות מושפעת ממדיניות השירותים ביחס לשירותים שהם מספקים. פעמים רבות אלה שנמצאים בחזית ההתמודדות עם המטופלות הם אנשי הצוות הפרא-מקצועיים. כמו לדוגמא, כפי שעלה מדוגמאות במחקר זה, מדריכים ששוהים זמן ממושך עם המטופלות שסובלות מהפרעות אכילה ומאושפזות במחלקות להפרעות אכילה, או במחלקות פסיכיאטריות.

כאשר השירות אינו ערוך כראוי לתת מענה לטראומות מורכבות למטפלים אלה, לעיתים קרובות חסרה הכשרה מתאימה, תמיכה, יעוץ והדרכה מקצועית. בעבודה עם נשים שסובלות מטראומות מורכבות מצב כזה הוא מתכון בטוח להיפגע מנזקי הטראומה המשנית, משחיקה, משיפוט לא נכון ומפריצת גבולות. כאשר מנסים להתמודד עם "סכנות ההאזנה" קיימת חשיבות רבה בבחינת מדיניות השירות.

מודל ABC פוּתח כמסגרת התמודדות על מנת לסייע לשירותים למנוע ולהתמודד עם בעיות אלה. המודל שם דגש על הצורך בהעלאת מודעות מערכתית ומתן כלים להתמודדות, על שאיפה ליצור איזון עבור המטפלים ועל יצירת קשרים תומכים בתוך ומחוץ למסגרת העבודה כפי שנראה בפירוט הבא:

מודעות – קיימת חשיבות לפיתוח מודעות מערכתית לסכנות הטראומה המשנית ומתן כלים להתמודדות. המטפלים צריכים לדעת כי המסגרת הטיפולית מודעת לאופי הקשה של העבודה עם המטופלות הטראומטיות וצריכים לקבל הכשרה שנותנת מענה לעבודה עם טראומה מורכבת.

איזון – מדיניות השירותים צריכה לסייע למטפלים להתמודד עם האתגר בעבודה עם טראומה מורכבת באמצעות איזון בין העבודה ובין החיים הפרטיים. הדרכים המרכזיות לסייע למטפלים הן באיזון של מספר המטופלים, הרכב המטופלים והדרכה מקצועית. מדיניות השירות צריכה לתמוך במתן הזדמנות למטפלים לנוח ולעבור תהליכי עיבוד ואינטגרציה של השפעות העבודה. מדיניות השירותים צריכה לאפשר לקחת הפסקות, לעבוד באופן גמיש מבחינת לוחות זמנים ואפילו לעודד ולהנגיש חופשות במטרה להשיג את האיזון הנדרש.

קשרים – קשרים וחיבורים בתוך ומחוץ למסגרת עבודה חיוניים על מנת לשבור את הבדידות והבידוד שאופייניים בעבודה עם טראומות קשות. צוותים שמאפשרים תמיכת עמיתים הם קו החזית הראשון בהתמודדות. לכן חשוב שברמת המדיניות השירותים יעודדו בניית צוותי תמיכה הדדית ויספקו לכך תמיכה אדמיניסטרטיבית.

הכשרה מקצועית וייעוץ והדרכה מתמשכים

תרפיה עם אנשים שעברו טראומות מורכבות מתבססת על הכשרה מקצועית מותאמת, כישורים מתאימים, בגרות רגשית וקומפטנטיות של המטפלים. למרות זאת, לרוע המזל סוגיות של אלימות בין אישית וטראומטיזציה עדיין ממשיכות להיזנח ברוב תוכניות הלימודים של מקצועות בריאות הנפש.

בתוספת לידע המותאם ולכישורים האישיים, המטפלים חייבים להיות בוגרים רגשית כדי להצליח להתמודד באופן בונה עם המחירים הרגשיים של ההתמודדות עם חשיפת הטראומות ועם הדינמיקות ההתייחסותיות שעולות ביחסי הטיפול כתוצאה מההיסטוריה הטראומטית. המטפלים נחשפים גם להתמודדות עם הסימפטומים הקשים של טראומה מורכבת, כמו גם להתמודדות עם הבעיות הקו-מורבידיות של התמכרויות ומחלות נפש חמורות.

מטפלים שאין להם הכשרה או הדרכה מקצועית שיכולות לסייע להם להתמודד עם סוגיות אלו, יכולים לחוות קשיים רציניים בהתמודדות עם ההעברה וההעברה הנגדית ועם הטראומה המשנית. הדבר עלול להוביל לטעויות טיפוליות שיכולות היו להימנע. מבלי ההכנה הזו, מטפלים יכולים להפוך למאוד מתוסכלים ולחוצים ולבטא זאת במגוון דרכים שיכולות להוסיף לתחושה של הסטיגמה שקיימת אצל המטופלות, לרה-אקטיבציה של הטראומות שלהן, או להחמרת המצוקה של המטופלות. זאת במקום לסייע באופן טיפולי בפתרון סוגיות אלה.

האינטנסיביות והמורכבות של ההעברה וההעברה הנגדית בטיפול באנשים שסובלים מ-CPTSD מחייבות הדרכה מקצועית מומחית לטראומות מורכבות, שמטרתה להכיר ולשקף את התגובות של המטפלים לטראומה האינטנסיבית ולהתנהגויות הקיצוניות של המטופלים. בחינת התגובות האישיות של המטפלים בתוך מסגרת של הדרכה מקצועית תומכת, בטוחה ומומחית לטראומה מהווה מקור עוצמתי לזיהוי ולהתמודדות עם נזקי הטראומה המשנית. ההדרכה המקצועית מהווה מסגרת שמאפשרת תהליך של קידום תגובות אמפטיות והפחתת לחצים אישיים באופן.

תמיכה חברתית – על המטפלים לדאוג ליצירת רשתות מקצועיות ואישיות שיהוו מקור לתמיכה ועזרה רגשית ופרקטית. יצירה מכוונת של קהילות מלאות משמעות ותומכות משמשת להרחבת הזהות מעבר ל"מטפל/ת בטראומה" ולעידוד של well being של המטפלים באמצעות קשרים בין אישיים תומכים ומלאי משמעות.

התחדשות רוחנית – על המטפלים בטראומות מורכבות לפעול למציאת חיבור לרוחניות בדרכים שונות: מסורות דתיות, התחברות לטבע וליופי ומציאת שמחה וצחוק. החשיפה לרוע האנושי ולזוועות שבני אדם מבצעים זה בזה, במיוחד למי שמוחלש וקטן לעומתם, מחייב מציאת מסגרות התייחסות להבנת הרוע האנושי ולהבנת הדינמיקות של האכזריות האנושית.

טיפוח עצמי מחויב ורדיקלי – חשוב שמטפלים שנחשפים לזוועות אנושיות ידאגו באופן אקטיבי לאזן את הסיפורים הקשים באמצעות יצירת הזדמנויות מכוונות ותכופות להפוגות ולמילוי מצברים באמצעות ספורט, הנאה, רגיעה, קשר עם הגוף וכדומה. כמו כן, חשוב לשים לב ולהימנע מפעילויות וממערכות יחסים מרוקנות והחלפתן בכאלו שנותנות תמיכה ומילוי מצברים.

לסיכומו של עניין, טיפול בבני אדם שעברו טראומות מורכבות בילדותם מהווה אתגר וכבוד למטפלים, אך גם טומן בחובו סכנות למטפלים שעלולים להיפגע משמיעת הסיפורים הקשים של פגיעות אנושות בילדים חסרי ישע. פגיעה שמתבצעת על ידי בני אדם שהיו קרובים, אהובים על הילדים וברוב המקרים בני אדם נורמטיביים ומוערכים בקהילה. על מנת להתמודד עם "סכנות ההאזנה" יש צורך בליווי של הדרכה מקצועית מומחית לטראומות מורכבות.

שירותים רבים שמטפלים בבני אדם שסובלים מהתמכרויות, הפרעות אכילה, בריאות נפש, עבריינות, זנות, נוער ונערות במצוקה ועוד, חושפים את המטפלים לסכנות הטראומה המשנית, דבר שגורם שחיקה, נשירה מהעבודה, תחלופה גבוהה ועוד. על כן, חשוב מאוד ששירותים אלה יספקו הדרכה מקצועית מומחית לטראומה מורכבת שיכולה לשפר מאוד הן את הרווחה הנפשית של המטופלים והן את הרווחה הנפשית של אנשי המקצוע המטפלים.

אצלנו בחכמת נשים קיים מסלול מיוחד של הדרכה מקצועית מותאמת לגופים המטפלים בבני אדם שעברו טראומות מורכבות בילדות, בעיקר פגיעות מיניות והתעללויות פיזיות, נפשיות והזנחה קשה. המדריכות הינן בוגרות הקורס טראומה מורכבת להפרעות דיסוציאציה – אבחון וטיפול וכולן בעלות ניסיון רב בטיפול בטראומות מורכבות והפרעות דיסוציאציה ומקבלות הדרכה שוטפת על ההדרכה מד"ר ענת גור.

מידע נוסף: הדרכה למטפלים בנושא טראומה משנית.

מקורות

הרמן, ג'.ל. (1994). טראומה והחלמה. תל אביב: עם עובד.

לאוב, ד. (2008). נשיאת עדות, או תהפוכות ההאזנה. בתוך: ש' פלמן, וד' לאוב (עורכים). עדות. תל אביב: רסלינג (עמ' 67-96).

Davies, J., Frawley, M. (1994). Treating the adult survivor of childhood sexual abuse: A psychoanalytic perspective. New York: Basic Books.

Herman, J. L. (2009). Forward. In: Courtois, C.A., & Ford, J.D (Eds.). Treating Complex Traumatic Stress Disorders. The Guilford Press, New York, London, pp. xiii-xvii.

McCann, I. L., & Pearlman, L. A. (1990). Vicarious traumatization: A framework for understanding the psychological effects of working with victims. Journal of Traumatic Stress, 3 (1), 131-149.

Pearlman, L. A., & Courtois, C. A. (2005). Clinical Applications of the Attachment Framework: Relational Treatment of Complex Trauma. Journal of Traumatic Stress, Vol. 18, No. 5, pp. 449–459.

Pearlman, L. A., & Caringi, J. (2009). Living and working self reflectively to address vicarious trauma. in: Courtois, C.A., & Ford, J.D (Eds.). Treating Complex Traumatic Stress Disorders. The Guilford Press, New York, London, 202-224.

Schwartz, H. (2000).Dialogues with forgotten voices: Relational perspectives on child abuse trauma and treatment of dissociative disorders. New York: Basic Books.

Van der Kolk, B. A. (2009). Afterword. in: Courtois, C.A., & Ford, J.D. Treating Complex Traumatic Stress Disorders. The Guilford Press, New York, London, 455-466.