סרטן השד מאז ועד היום: איך מתמודדים עם זה?

מידי שנה מאובחנות בישראל כ-5,000 נשים חדשות שחולות בסרטן השד. גילוי מוקדם של המחלה מעלה את הסיכויים להחלמה ב-90% ולמרבה השמחה, אנו נמצאים במגמת שיפור בכל הקשור באחוזי הנשים שמצליחות להחלים, בזכות דרכי הטיפול והמודעות הגוברת למחלה. בפן הרפואי המחקר צומח מיום ליום וטוב שכך, אך בכל הקשור בהתמודדות רגשית ונפשית עם סרטן השד, יש עוד דרך ארוכה.

במרכז חכמת נשים פותחה גישה ייחודית לסיוע נפשי לנשים שמתמודדות עם סרטן השד. גישה שמתבססת על הבנת הדינמיקות המיוחדת למחלה זו ודרכי טיפול והתמודדות נפשית, שמתבססות על הבנת הפסיכולוגיה של נשים וטיפול מיטבי בנשים. במאמר הבא נביא לפניכן חלקים נבחרים מהרצאתה של ד"ר ענת גור יעוץ, תמיכה הדדית וטיפול נפשי בנשים חולות סרטן השד – פרספקטיבה פמיניסטית עדכנית, שנערכה באפריל 2015 ביום העיון השנתי של עמותת אחת מתשע בנושא חידושים בטיפול בסרטן השד.

סרטן השד כגורם שפוגע בגוף ובדימוי הנשי

סרטן השד פוגע בגוף הנשי, שכן השדיים הם הסמל החיצוני המובהק ביותר של הגוף הנשי. סרטן השד נתפס כמאיים על המיניות ועל היצרנִיוּת האימהית הנשית. השדיים הם החלק הגופני החיצוני שמזוהה יותר מכל חלק אחר עם נשיות, אולי משום שהם מהווים את מקור ההזנה והדאגה הנשית, גם גשמית וגם באופן סמלי. התרבות מתייחסת לשדיים כאל סמל מין והם הובנו לאורך השנים כסימבול מיני מרכזי. במעמד זה חשוב לעצור ולשאול – מה המשמעות של מחלה שפוגעת באיבר כל כך מרכזי להגדרת הנשיות סימבולית וקונקרטית ואיך מטפלים בסרטן השד מתוך ההבנות האלו?

בספרה המפורסם המין השני, הסבירה הוגת הדעות הפמיניסטית, סימון דה בובואר, שהמין האנושי מתחלק לשני סוגים מבחינה טכנית בלבד. מכל בחינה אחרת המין האנושי הוא המין הגברי ואישה זקוקה להגדרה בראש ובראשונה כיוון שהיא ה"אחר", ה"לא גבר", ה"חריגה מהנורמה". הבנות היסוד של הפמיניזם בן זמננו החלו עם התובנות של סימון דה בובואר, שהאישה מתפקדת כ"אחר" הראשוני של הגבר, כניגודו. כלומר, הוא הסובייקט והיא האובייקט.

רוב המחקר בתחומי הידע השונים נעשה על מדגמים של גברים והידע הזה נתפס כנכון גם לגבי נשים. כיום ידוע שידע זה אינו נכון לגבי נשים אבל עדיין רוב התיאוריות הפסיכולוגיות (והרפואיות) מתבססות על ההבנות הקיימות לגבי גברים. בעבר איברי המין והפריון של האישה נתפסו ככל מהותה, בעוד שגוף הגבר עדיין נחשב פשוט ונעדר סיבוכים. לעומתו, מצטייר גוף האישה הבריאה מסובך, אם לא חולה, מטולטל ומלא תהפוכות. אירועים רגילים כגון הווסת והלידה וכן היעדרן – גיל המעבר, נחשבו לבעיות רפואיות טעונות טיפול.

בקבוצות להעלאת המודעות נשים חשפו את סיפורי חייהן וגילו כיצד הניסיון הנשי הושתק והפך להיות שולי בייצוגיים החברתיים והתרבותיים. הדבר משפיע עמוקות על הדימוי העצמי, על הבריאות הנפשית והפיזית ועל הרווחה הנפשית של נשים. המשמעות של להיות "אזרחית מדרגה שנייה בחברה" גובה מחיר נפשי כבד. התמה "האישי הוא פוליטי" הופכת להיות מרכזית.

תנועה זו היוותה חלק אינטגרלי מן הגל השני של הפמיניזם שיצא לדרך באותן שנים, שבהן החלה ביקורת פמיניסטית על התבססות המודל הביו-רפואי על גופו של הגבר וההתמקדות בו. החלו תובנות על כך שמערכת הבריאות מאופיינת בשליטה גברית על מקורות ממון, על המשאבים, על תפקידים המעניקים יוקרה וכדומה. נחשפו גם מעשי רשלנות רפואית ועוולות שנגרמו לנשים בהקשרים רפואיים.

בהתחלה אותן נשים קראו לעצמן המטפלות ברופאים. לכולן היו חוויות דומות שעוררו רגשות זעם ותסכול נגד רופאים מסוימים בפרט ונגד המערכת הרפואית בכלל. השאיפה המקורית הייתה ליזום איזושהי פעולה כנגד כל אותם רופאים "אבהיים" מתחסדים, הפוסקים מגבוה ואינם מספקים מידע.

ההשפעה של כריתת השד על האישה ואיך מתגברים?

האנליזה הפמיניסטית הראתה כיצד נשים נתונות לדיכוי בתוך תרבות פטריארכלית בדרכים שונות, ביניהן החפצה והשפלה של הגוף. נשים מוגדרות לעיתים קרובות כגוף שלהן והגוף נתפס כחפץ שנועד לגרום הנאה מינית לגברים. בתרבות המערבית ההחפצה הזו נוצרת ונשמרת באמצעות דימויים בתקשורת ובאמצעות המבט המיני של גברים. כל אלה מעודדים נשים להחפצה עצמית.

כותבות פמיניסטיות כמו אודרי לורד, ננסי דטן ואדריאן ריץ' דברו בפומבי על ההתנסויות שלהן עם סרטן השד על מנת לאפשר לנשים נוספות להיחשף ולדבר על מחלתן. הן חשפו את הערכים הגבריים, ההטרוסקסואליים, שמוטמעים ברפואה המסורתית וברפואה האלטרנטיבית. זאת מתוך הנחה שרק אם נשים ידברו בחופשיות על ההתנסויות שלהן יחול שינוי.

אודרי לורד (1980) כתבה: "מי ייתן ומילים אלה ישמשו לתת אומץ לנשים אחרות לדבר ולפעול מתוך ההתנסות/ החוויה שלנו עם סרטן ועם איומי מוות אחרים, משום ששתיקה מעולם לא קידמה אותנו […] עלינו לחשוף רשת של טאבויים ושתיקה/ השתקה שמקיפים את סרטן השד, מחלה שמשפיעה על רבות מאיתנו. יסוד מרכזי בחשיבה הפמיניסטית היא שהפצעים שלנו משקפים לעיתים קרובות חוסר צדק כלכלי חברתי ופוליטי. קיימת מחויבות מרכזית של הפמיניזם לשתף בקשיים. זו אקסיומה פמיניסטית היא שהאישי הוא פוליטי".

ההתנסות בסרטן השד מושפעת בברור מהדגש התרבותי על השדיים כעל אובייקט לעניין מיני של גברים ולעונג מיני של גברים. מצופה מנשים להיראות יפות ולהיות אובייקט למבט של גברים ובו בזמן לשמור על האוטונומיה של גופן. בספרות הרפואית והפסיכולוגית קיימת הנחה סמויה שהשדיים נמצאים שם עבור הנאה מינית של גברים. כאשר אישה מבטאת דאגה ביחס לאובדן השדיים זה עובר טריוויאליזציה: "אף אחד לא ידע", "אנחנו יכולים לעשות לך חדש".

נראה שיש יותר דאגה ביחס להשפעה של כריתת השד על הבעל של האישה מאשר על האישה עצמה. בספרות על כריתת שד יש דגש מכריע על מיניות ודימוי גוף ודיון מועט בסוגיות אחרות כמו אובדן היכולת להניק, או איך להסביר על אובדן השד לילדים. טיפול בנשים לאחר כריתת שד מתמקד בעידוד נשים להיראות נשיות מהר ככל האפשר על ידי שחזור השד. אחיות מודרכות לסייע לנשים להסתרק ולהתאפר עוד במיטתן בבית החולים והפרוטזות מותאמות מהר ככל האפשר. המסר שאישה מקבלת לאחר כריתת שד הוא שצריך להשלים את החסר במהירות, אין מספיק מקום לעיבוד האובדן, הפצע, הצלקת ותהליך הריפוי וההחלמה מהניתוח. הגישה והפרקטיות האלה משקפות הנחות וערכים נפוצים בתרבות.

בספרות הפסיכיאטרית והפסיכולוגית על סרטן השד, הדגש הוא על מיניות ודימוי גוף – שמשמעותם להיות אטרקטיבית עבור גברים ולהמשיך להיות מעורבת ביחסי מין איתם. מדובר בעיסוק מרכזי ויש מעט מאוד דיון בסוגיות אחרות ביחס לאובדן השד כמו הנקה ומשמעויות נוספות.

ננסי דטן, פסיכולוגית פמיניסטית, קראה לפיתוח תיאוריה ופרקטיקה פמיניסטית סביב סוגיות שקשורות בסרטן השד. למשל, להבין את תהליך קבלת ההחלטות עבור המטופלות מנקודת מבט פמיניסטית ולהבין את הנזק שנגרם לנשים עם סרטן השד גם על ידי הרפואה המסורתית וגם על ידי הפילוסופיה האלטרנטיבית של עזרה עצמית.

נשים צריכות לשתף בניסיון שלהן לא רק בטיפול אישי, אלא גם באמצעות קבוצות להעלאת המודעות ולפתח פוליטיקה של מחלה שמאחדת את התרומה של החברה התעשייתית וניתוח של הכוחות החברתיים והכלכליים שממסגרים ומגבילים את יכולת הבחירה של כל אישה. נשים צריכות לפתח פרקטיקה פמיניסטית סביב סרטן השד באמצעות לדוגמא לובי פוליטי וקבוצות תמיכה לנשים שמתמודדות עם המחלה.

יש צורך במחקר רפואי פמיניסטי על מנת לחשוף את הצרכים של הנשים, תוך שימוש במתודולוגיות מחקריות איכותניות על מנת להעלות מודעוּת לפרוצדורות שקשורות בחוסר התאמה ובחוסר שוויון של המערכות של בריאות האישה. כמו כן, חייבים לחשוף ולהאיר את הדעות הקדומות הסמויות במערכת הבריאות ששמה בשוליים את הצרכים הבריאותיים של נשים. פיתוח כישורי מחשבה ביקורתית והעברת ידע יסייעו לנשים חולות בסרטן השד להפוך לשותפות שוות בדיונים עם המוסדות הרפואיים ולקדם שינוי בסביבה הרפואית הנוכחית.

משמעות הסרטן – הרבה מעבר לשד ומחלה

בתחילת שנות ה-90 נשים עם סרטן השד החלו להתארגן ולפעול פוליטית. בשנת 1993 קפץ המימון הפדרלי מ-155 מיליון ב-1991 ל-400 מיליון. בשנת 2003 נוסדה הקואליציה הלאומית לסרטן השד NBCC שמנתה יותר מ-600 ארגונים והמימון הפדרלי לסרטן השד טיפס ליותר מ-800 מיליון דולר. הן הפכו להיות אחד מ-25 הארגונים המשפיעים ביותר על מדיניות הבריאות של ארה"ב ודרשו יותר מחקר מדעי, התקדמות רפואית ומודעות ציבורית למחלה.

האקטיביסטיות טענו שסרטן השד מוזנח לעומת איידס, בגלל שזו מחלה של נשים. כמו כן, הן ביקשו לא לקבל את ההגדרות הגבריות על המיניות שלנו, להתנגד להאשמת הקורבן – כאילו שיש לנו שליטה על הגורמים למחלה, לפעול לטובת העלאת מודעות, להקים קבוצות תמיכה ותמיכה הדדית של נשים ולאפשר התגברות על הכחשה ובידוד באמצעות דיבור בחופשיות על ההתנסויות שלנו.

תהליך קבלת ההחלטות מהווה צעד חשוב בהעצמת נשים עם סרטן השד. לדוגמא, התיאוריה שמיוצגת ע"י וילקינסון וקיצינג'ר בספר נשים ובריאות-פרספקטיבה פמיניסטית, מסבירה שנשים צריכות לעשות את הבחירות שלהן ולא לקבל את ההגדרות הגבריות של מיניות ונשיות כפקטור מרכזי בבחירת הטיפול. מחקרים איכותניים על קולן של הנשים אתגרו את שתי הנחות היסוד הנפוצות לפיהן סרטן נסוב בעיקר סביב השד וסביב המחלה.

מחקרים שבהם נשים התבקשו להגיד מה משמעות המחלה עבורן מבלי שיכלו לבחור מתוך סט של משמעויות נתונות, הראו משמעויות מנוגדות בחדות עם משמעויות המחלה שמדגישות ציות ואי אמוציונליות והראו שהמשמעויות של סרטן השד מנקודת המבט של הנשים יכולות להיות הרבה מעבר לשד או למחלה הפיזית. דאגות ביחס לשד שחסר או המשוחזר, או מיניות – לא עלו כתמות מרכזיות במחקרים אלה.

במקום זאת, הנשים תיארו את סרטן השד שלהן במונחים של תהליך החלמה רב ממדי. משמעות השד עצמו הייתה חלק קטן מן התמונה הכללית הגדולה יותר שכללה את משמעות המחלה, פחד מטיפולים חודרניים, דאגה ביחס למוות, פגיעות ואובדן כבוד, החלמה פסיכולוגית ורוחנית והעצמה אישית. המוביליות של הכוח הפנימי שימשה כביטוי עצמי באופנים שונים – אומנותיים, עיצוב מחדש של החיים וסיוע לנשים אחרות. גם כאשר המחקרים כללו נשים בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, עדיין נמצא קשר הדוק בין תחושת מטרה/ שליחות/ משמעות לבין איכות החיים.

הקשר בין סרטן השד, פסיכותרפיה והחלמה

בתוך המערכת הרפואית שדורשת ציות לאוטוריטה רפואית, צריך לתת מקום למשמעות המחלה שמאפשרת לפציינטית להפעיל את הכוחות שלה. סיוע בתהליך מתן משמעות, סיוע לנשים אחרות, ייעוץ ותמיכה הדדית, אלו רק חלק מההיבטים הנדרשים לטובת התמודדות עם סרטן השד. כמו כן, פיתוח כישורי מחשבה ביקורתית והעברת ידע יסייעו לנשים חולות בסרטן השד להפוך לשותפות שוות בדיונים עם המוסדות הרפואיים ויסייעו להן לקדם שינוי בסביבה הרפואית הנוכחית.

מחקים מראים כי לתמיכה שהאישה מקבלת בקבוצות תמיכה של סרטן השד, שבהן חולקים בכנות ובגילוי לב את החוויות והרגשות, יש השפעה חיובית בהארכת תוחלת החיים ושיעור נמוך יותר של הישנות הגידול. בנוסף, פסיכותרפיה עם נשים החולות מסייעת גם היא להחלמה. היכרות עם הפסיכולוגיה של נשים ששונה מהפסיכולוגיה של גברים ומכוונת לדרכי טיפול מיטביות יותר, שוויוניות, הדדיות ומעצימות, מאפשרת תהליך קבלה וכן תהליך ריפוי טוב יותר.

ישנן סוגיות ייחודיות שקשורות לפסיכולוגיה של נשים כמו לדוגמא חכמת אימהות-בנות, דימוי עצמי ודימוי גוף ועוד. במרכז הטיפול שאנו מציעות לנשים שחולות בסרטן השד, עומדת מערכת יחסים משמעותית הדדית ושוויונית בין המטפלת למטופלת. הטיפול מהווה מרחב מעבר שמנותק זמנית מהמציאות היומיומית בחברה שהיא עדיין גברית במהותה. התהליך של מתן משמעות למחלה מצריך מערכת יחסים שמאפשרת חשיפת רגשות עמוקים וקבלת אישור ותיקוף של מה שנחשף.

נשים רבות חוששות מלחשוף את הרגשות שלהן מפחד שהם לא יקבלו תיקוף ופעמים רבות הסביבה הקרובה מלחיצה בגלל האהבה, הדאגה והחרדה והאישה אינה יכולה לקבל מרחב אמיתי לביטוי המגוון של רגשותיה, רצונותיה וחששותיה. בטיפול אישי תוכל האישה לבנות משמעויות חדשות באמצעות מערכת יחסים טיפולית שמאשרת, מתקפת ומעצימה אותה. כמו כן, יינתנו זמן ומרחב למגוון רגשות ומגוון משמעויות, זמן לעיבוד האבל, הכעס, הצער והאובדן, בדרך להחלמה ולשיפור איכות החיים של המטופלת.

מחקרים עדכניים מראים כי צרכים פסיכולוגיים שלא קיבלו ביטוי, מענה, ותמיכה חברתית ממלאים תפקיד מרכזי בתפקוד הפסיכוסוציאלי ובאיכות החיים בשלב ה"שורדת". הטיפול בנשים שחולות בסרטן השד צריך לתת מקום לצרכים הפסיכולוגים, לחוסר הוודאות, לשליטה על הסימפטומים, לתת מענה להבדלים תרבותיים ולעודד תמיכה חברתית ורגשית.

העצמה אישית תסייע לנשים עם סרטן השד להיות עם כמה שיותר כוח, עוצמה, חוזקה, בזמן שהן מנתבות את אתגר הסרטן. חשוב במיוחד לא רק להאזין טוב, אלא להיות מוכנים לקבל ולתמוך במשמעויות שמשקפות אקטיבציה של כוח אישי, משמעות ומטרה. יש להסכים לתת מקום ולתקף פרשנויות וביטויים אישיים מגוונים ולא להיצמד לנרטיביים האופנתיים, גם אם הם מאתגרים ו"פמיניסטיים". ד"ר כריסטיאן נורתרפ אומר שכמו בכל מחלה גם בסרטן השד קיים מרכיב רגשי ולא רק מרכיב גופני והניסיון מלמד שנשים רבות מתעלמות מהצרכים שלהן עצמן במשך זמן רב כל כך עד שאינן מודעות עוד לקיומם של צרכים אלה.

קיימים מחקרים רבים שמראים שהסגנון הרגשי שלנו יכול להשפיע הן על שכיחות סרטן השד והן על יכולת ההחלמה. בניית מערכות יחסים שמזינות ומטפחות אותנו וטיפוח עצמי באופן ישיר בעזרת החלטות שאנחנו מקבלות לגבי אורח חיינו, עשויים לעזור מאוד בחיזוק בריאות השדיים. מוכרחים ליצור תנאים שמעודדים את האישה לבטא בחופשיות את בחירותיה האישיות ביחס למשמעויות של המחלה ושל תהליכי ההתמודדות והריפוי. כמו כן, יש לספק מרחב מיטיב שיאפשר הזדמנויות לשקף ולבטא את ההתנסות האישית ושהתנסות אישית זו תישמע ותקבל תיקוף ועידוד.

על האחרים להסכים לקבל את המשמעויות אותן בוחרת ורוצה האישה וזה לא מובן מאליו במצבים מסכני חיים. בנוסף, יש לעבוד באופן אקטיבי לשינוי סוגי שיח דומיננטיים שהם מעצבי משמעות לא מעצימה עבור נשים עם סרטן השד. זה אומר לייצר מרחב שמאפשר התנגדות לסוגי שיח דומיננטיים גם אם הם נתפסים כפמיניסטיים או עכשוויים, למשל "הקיטש הוורוד" וליצור תנאים מעודדי מתן משמעות שבהם אישה עם סרטן השד תקבל הזדמנויות לשקף ולבטא את ההתנסות האישית שלה.

האחריות שלנו כנשים ובפרט כמטפלות היא לדאוג לכך שההתנסות של האישה תישמע ותקבל עידוד ולכן על המטפלת להסכים לקבל את המשמעויות שהאישה רוצה. נשים בתקופתנו השיגו חופש גדול יותר מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה והגיע הזמן לנצל את החופש הזה, לטפח את עצמנו, להפסיק להקריב את עצמנו למען אחרים (השדיים מייצגים הזנה ונתינה אבל חשוב שנמצא מקורות לקבל ולא רק לתת), להגשים את היכולות שלנו, לבטא את היצירתיות שלנו ולתמוך בנשים אחרות.

קריאה נוספת: להיעשות אישה עם סרטן שד בישראל – פגישות עם רופאים.