תמר דונגי מטפלת באומנות
מזה שלושים שנה אני יוצרת. ככל שהשנים חלפו האמנות הפכה לי לחברת נפש. באמצעותה למדתי לבטא תחושות ורגשות ולהפוך כאב וזיכרון רודף לכוחות ולתעצומות נפש. מסעי האישי הביא אותי לחפש דרך לעזור לנשים נוספות. כמטפלת באמנות יכולתי לשלב בין אהבתי לחומר וליצירה ובין שפת הריפוי וההחלמה.
כבר בתחילת דרכי כמטפלת באמנות בחרתי לטפל בנשים. המפגש בין אישה לאישה הרגיש מאז ומתמיד כרגע של חסד, קרבה, היזכרות, חיבור עמוק ושותפות גורל של דורות. במסען בקליניקה ביקשו הנשים להשמיע את קולן, לחוש אהובות ובטוחות ולשוב לנוע בעולם מתוך חווית נוכחות מלאה, חופש ויצירה.
מניסיוני, מרחב מיטיב ומרפא עבור נשים כולל בתוכו מאפיינים שיש בהם העצמה והחזרת השליטה והבעלות על הגוף, הנפש והרוח. אני מאמינה כי בכל אישה שוכנים הידע, התבונה והניסיון הדרושים לה לתהליך הריפוי. לכן אני מעודדת את הנשים שמגיעות אלי ללכת אחר משאלות ליבן, לבטא את רצונן ואת דעותיהן, ערכיהן ותפיסת עולמן. היכולת לבטא את עולמן הפנימי מעניקה דרור ליצירתיות, לצמיחה וליכולת לחיות חיים מלאי מימוש.
כוחה של האמנות בטיפול הרגשי, שוכן במקום שבו אין מילים. היא מאפשרת ליצור קשר אחר עם עולם הרגשות. תהליך היצירה מדייק את התחושה ומעניק לה צורה, צבע וחומר. מרגע שהפכה התחושה לדימוי קיים, היא מקבלת מקום ונוכחות פיזית ומרגע שהיא נוכחת קל יותר להסביר אותה החוצה ולהבין טוב יותר מה מתחרש פנימה.
לא כל הנשים מרגישות נוח עם חומרי האמנות או עם תהליך היצירה. לפעמים הן חשות מבוכה או חשש שלא יצא להן יפה או שהן לא יודעות לצייר. חשוב להבין, כי בטיפול באמנות אין חוקים טכניים וכללים אסתטיים. כל יצירה היא בעלת ערך ומשמעות במסע הריפוי. לכן אין צורך בניסיון אמנותי או כישרון.
עבור אלו שבוחרות לא לגעת בחומר, אלו שהיצירה מרגישה להן פחות מתאימה או נוחה, אני מביאה לחדר בנוסף לשפת האמנות, את השיחה, את שפת הדמיון והכתיבה ואת שפת הגוף-והנפש (מיינדפולנס).
תחומי המומחיות והעניין שלי כוללים
• טיפול באמנות.
• פסיכולוגיה של האישה.
• טיפול ממוקד גוף בטראומה
• טראומות וטראומות מורכבות כתוצאה מפגיעות מיניות אלימות והזנחה.
• נשיות ואימהות לצד לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז.
• אימהות יחידנית ויחסי אימהות-בנות.